רע"א 371/99 יוסף רושרוש נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בעבירה של רצח בבית-המשפט המחוזי בנצרת. לפי כתב-האישום, במהלך מסיבה שערך לחבריו לרגל הגיעו לגיל 18, דקר העורר למוות את המנוח, אחד מאורחיו, בסכין שתקע ללבו.

לבקשת המדינה הוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים ומכאן הערר שבפניי.

טענתו הראשונה של בא-כוח העורר היא כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה מספקת למעצר. לטענתו, העורר ואורחיו היו שיכורים ולא ניתן לסמוך על דברים שמסרו למשטרה לאחר מעשה, ועל-כל-פנים, אין ראיות מספיקות להוכחת עבירת רצח דווקא. לחלופין טען הסניגור, כי יש לקבוע לעורר חלופת מעצר. העורר הוא אדם צעיר, עברו נקי, מעולם לא הסתבך בפלילים לפני האירוע, ועברו זה מלמד כי ניתן יהיה להסיר את החשש לביטחון הציבור באמצעים חמורים פחות ממעצר.

יש לדחות טענות אלה. האישום מושתת על הודאה שמסר העורר ועל עדות עד ראייה, וגם אם אניח שהעורר והעד שתו משקאות אלכוהוליים במהלך המסיבה, אין בכך כדי להפחית ממשקלן הסגולי הלכאורי המלא של ראיות אלה.

לכך יש להוסיף, כי תקיעת סכין בליבו של אדם מלמדת לכאורה על החלטה להרוג ומהווה גם הכנה, ובהיעדר ראיות סותרות - והסניגוריה לא הצביעה על כאלה - הרי יוכח גם היעדר הקינטור.

נמצא איפוא כי קיימות ראיות לכאורה המבססות עבירה של רצח ועל-כן גם טענתו החלופית של הסניגור לא תוכל להתקבל.

אדם המקפח בכוונה תחילה חייו של אדם אחר הוא מסוכן, ולכן משנמצאו ראיות לכאורה בעצמה מספקת לעבירה של רצח, הרי שככלל יש להחזיקו במעצר. מובן שיכולים להיות מקרים יוצאי-דופן שיצדיקו קביעת חלופה, והחוק היום אף מאפשר זאת. ברם, גיל צעיר והיעדר עבר פלילי, כשלעצמם, אינם מספיקים לסטות מן העקרון שלפיו ייעצר נאשם בעבירה של רצח עד תום ההליכים.

הערר נדחה.