רע"א 3711/22דורון טוכטרמן נ. אברהם נוה ,עו"ד

1.

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 8.5.2022, בע"א 38247-04-22 (השופט י' אטדגי ), שעל-פיה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 15.2.2022, בת"א 12258-01-20 (השופט ט' חבקין ) , וזאת עד להכרעה בערעור אותו הגישו.

2.

המשיבים הם הבעלים הרשומים של בניין מגורים, בן 2 דירות, בשכונת נווה צדק שבתל אביב-יפו. המבקש 1 הוא דייר מוגן באחת הדירות, והמבקשת 2 היא אשתו המתגוררת עמו. המשיבים הגישו לבית משפט השלום תביעה לפינוי המבקשים מהדירה, בהתאם לסעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: החוק ), המאפשר להם לפנות את הדיירים המוגנים, שכן הם מעוניינים "להרוס את [...] הבניין כדי להקים במקומו בניין אחר" . על-פי הוראות סעיף זה, נדרשים המשיבים לספק למבקשים 'סידור חלוף', אולם בנקודה זו התגלעה מחלוקת: בעוד שהמשיבים הציעו למבקשים סידור חלוף בדמות פיצוי כספי, המבקשים טענו כי על-פי סעיף 133 לחוק, נדרשים הבעלים לספק לדייר המוגן סידור חלוף בעין ; לא דמי סידור חלוף – והם עומדים על זכותם זו. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים, והורה על פינוי המבקשים מהדירה, בכפוף להפקדת דמי פינוי בסך של 3,909,000 ₪.

3.

המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ויחד עם הערעור הגישו גם בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 8.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך נקבע כי על המשיבים להפקיד בידי באת-כוחם סכום כסף נוסף, בסך של 400,000 ₪, אשר יוותר במשמרת עד להכרעה בערעור.

מכאן הבקשה שלפנַי.

4.

המבקשים טוענים, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא עיכב את פינויים מהדירה. לטענתם, פינויים כעת יגרום "נזק כבד ובלתי הפיך שיגרם למבקשים ולילדיהם הצעירים המתגוררים עמם, אשר נאלצים על לא עוול בכפם לעזוב את בית מגוריהם בבהילות [...] ולכתת רגליהם בניסיונות לאתר מקום מגורים אחר" . אם כך, טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן "עם פינוי הבית על-ידי המבקשים וילדיהם הצעירים יהרס בית המגורים, ולא תהיה עוד כל אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, באם יתקבלו טענותיהם של המבקשים בערעור וככל שתביעת הפינוי שהוגשה נגדם תידחה" .

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (לעניין אמות המידה לבחינת בקשת רשות ערעור על החלטה לגבי עיכוב ביצוע, ראו: רע"א 1914/05 חאבני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל (21.8.2005)). לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש לעיוות דין אין כאן. בנסיבות הללו אין הצדקה ל'גלגול שלישי'.

6.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם לוּ היתה נדונה הבקשה כ'גלגול שני', הרי שדינה היה להידחות. כידוע, בית משפט זה נוטה שלא להתערב בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות, בכל הקשור למתן סעדים זמניים, והדבר יֵעשה רק בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות בענייננו (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)).

7.

הרבה למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לגופו של עניין, אין ממש בטענת המבקשים. אמנם, כלל נקוט בידינו כי במקרה שבו מדובר בפינוי דירת מגורים, יִטה בית המשפט להעניק סעד ארעי, שכן פינוי עשוי להוליך ל "מצב בלתי הפיך בו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אף אם יתקבל הערעור" (ראו: ע"א 6151/10 אראל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (טפחות) , פסקה 8 (12.12.2010); והשוו: רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק , פסקה 12 והאסמכתאות שם (17.3.2021) ). ברם, העניין שלפנינו כלל אינו בא בגדרו של הכלל האמור. גדר המחלוקת בין המבקשים לבין המשיבים, מתמצה בשאלה אחת ויחידה, שאלת הסידור החלוף: האם נדרש סידור חלוף בעין, או שמא די בדמי פינוי בשווי סידור חלוף. טענתם החלופית של המבקשים, נוגעת גם היא לשווי דמי הפינוי שישולמו להם. ודוק: אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבסופו של דבר יאלצו המבקשים להתפנות מהדירה. כל שנותר לברר, אם כך, הוא איזו צורה ילבש הסידור החלוף אותו יקבלו בתמורה. הדבר מתחדד אף יותר, בהתחשב בכך שהמבקשים דרשו לקבל, בעדיפות ראשונה, סידור חלוף בדמות דירה בבניין החדש שייבנה על חורבותיו של הבניין הנוכחי. ברי כי הענקת סידור חלוף שכזה תחייב גם היא את פינויים של המבקשים מהדירה, למצער למשך תקופת הבנייה. קשה אם כך להלום את טענות המבקשים לקיומו של נזק בלתי הפיך, אשר יקשה על "השבת המצב לקדמותו באם יתקבלו טענותיהם" , שעה שגם אם יתקבלו טענותיהם – לא יהיה צורך להשיב את המצב לקדמותו. לכל היותר ידרשו המשיבים להגדיל את סכום דמי הפינוי, או להעניק להם דירה חדשה בבניין, לאחר שתסתיים הבנייה. כך או כך, לא תהא מניעה לעשות כן.

8.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.