רע"א 3716/97 ג'וליאן קון נ. ג'ראלד וורנר

1.המבקש נתבע על ידי המשיב, בסדר דין מקוצר, בבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 16338/94) בגין יתרת חוב שלא שולמה, לטענת המשיב, בתמורה לרכישת דירה. המבקש, בהתייעצות עם בא כוחו, נקט דרך של בקשה למחיקת כותרת ובמקביל, בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות להתגונן. בקשתו להארכת מועד נדחתה (המ' 1404/95). הוא לא ביקש לערער על החלטה זו. הבקשה למחיקת כותרת נתקבלה. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה למחיקת כותרת לבית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 296/95). ערעורו התקבל. כתוצאה מכך, הוחזר הדיון לבית משפט השלום. המבקש ביקש להגיש, מיד לאחר מתן פסק הדין, בקשת רשות להתגונן, ואף הגישה בפועל לתיק בית המשפט, אך בית משפט השלום החליט שלא להיענות לבקשתו להגישהּ ונתן פסק דין לטובת המשיב, בהעדר רשות להתגונן. ערעורו של המבקש על החלטה זו, לבית המשפט המחוזי (ע.א. 1333/96), נדחה.

2.בבקשה שבפני, טוען המבקש, כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט, שכן זה פסק שלא על סמך בקשת הרשות להתגונן שהוגשה ונמצאה בתיק. האיחור בהגשה נבע, לטענתו מכך שהסתמך על קבלת בקשתו למחיקת כותרת. לטענתו, יש לבחון בעיון סוגיה זו, שכן הדרך הנכונה לראות השתלשלות כזו של דברים, היא כאילו פסק הדין של בית משפט השלום יצר למבקש זכות מוקנית להגשת כתב תביעה, כבהליך רגיל, ואילו פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בהחזירו את הכותרת "סדר דין מקוצר" לתביעה, החל את מרוץ הזמן להגשת בקשת רשות להתגונן מחדש.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עניין לנו בדרך ניהול משפט על ידי עורך דין, ואין בכך כדי להעלות סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, יוצרות את הפרוצדורה הנאותה ביחס לתביעה מסוג סדר דין מקוצר ובהתאם לקבוע בהן, ניתנו פסקי הדין של הערכאות קמא. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות אלו.

4.הבקשה, כאמור לעיל, נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ש"ח.