רע"א 3719/01 אגברייה עבדאללה נ. "פקר פלדה בע"מ"

1.לטענת בא כוח המשיבה, נפלה טעות בפסק הדין שניתן בערעור זה, בקטע הדן בחישוב הפסד כושר ההשתכרות בעתיד. טעות זו, על פי הנטען, הינה בקביעת מקדם היוון של 333.8122 במקום שצריך היה להיות מקדם היוון של 244.3447, שהוא המתאים בנסיבות העניין, בהתחשב בנתון שנותרו למערער 31.5 שנות עבודה במועד פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

לא נפלה כל טעות בפסק הדין, ומקדם ההיוון שנלקח בחשבון הוא 244.3447. להלן נבאר זאת.

2.בית המשפט המחוזי פסק למערער בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד את הסכום של 272,935 ש"ח. לכך הוסיף סכום של 100,000 ש"ח בגין הפסד שכר צפוי בעתיד בשל הקושי להשיג עבודה וסכנת היפלטות ממנה. בסך הכל נפסק למערער בפרט זה של הפסד כושר השתכרות בעתיד הסכום של 372,935 ש"ח.

כפי שהובהר בפסק הדין בערעור, בית המשפט המחוזי יצא מתוך הנחה שכושר השתכרותו של המשיב בעתיד יהיה כשיעור שכר המינימום במשק. אכן, פירוק הסכום של 272,935 ש"ח, בהתחשב בנכות פונקציונלית של 38% ומקדם היוון של 244.3447, מצביע על כך שביסוד חישוב זה עמד כושר השתכרות בסך 2,940 ש"ח. יש להדגיש, שכושר השתכרות זה, כך יש להניח, עמד הן ביסוד חישוב הסכום של 272,935 ש"ח והן ביסוד התוספת בסך 100,000 ש"ח.

מנימוקים אשר פורטו בפסק הדין בערעור, לא היתה הצדקה לקבוע כושר השתכרות בסכום של 2,940 ש"ח או כל סכום הפחות מ-4,045 ש"ח, אשר שיקף את כושר השתכרותו של המשיב עובר לתאונה. משכך, הבסיס לחישוב הפסד כושר ההשתכרות בעתיד צריך היה להיות כושר השתכרות בסכום של 4,045 ש"ח ולא 2,940 ש"ח. תיקון זה בכושר ההשתכרות הוא שהביא לתוצאה של פסק הדין בערעור, דהיינו שהפסד כושר ההשתכרות בעתיד הוא בשיעור 513,103 ש"ח, לפי החישוב:

4,045 X (2,940 : 372,935)

3.לא יהיה מיותר להוסיף, שבפסק הדין בערעור נאמר גם שהקביעה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בדבר הפסד של 38% בלבד מכושר ההשתכרות מקפח את המשיב מהנימוקים הנזכרים בפסק הדין. רק בהתחשב בפסיקת הסכום הנוסף של 100,000 ש"ח לא באה התערבות של ערכאת הערעור בנקודה זו. וגם זאת, אם מפרקים את הסכום של 513,103 ש"ח בהתחשב בכושר השתכרות לפני התאונה של 4,045 ש"ח, ובהתחשב בהיוון מתאים (בשיעור 244.3447), מבטא הסכום שנפסק פגיעה בכושר השתכרות עקב התאונה בשיעור של כ-52%. בנסיבות העניין, אין לומר על שיעור זה שאין הוא הולם את הנסיבות.

הבקשה לתיקון טעות נדחית. המשיבה תשלם למערער הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ש"ח.