רע"א 3720/07 ברוך בן שנרך נ. הילטון מילר

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת דותן) מיום 19.3.07 בע"א 2930/06, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (השופט שטרנליכט) מיום 18.6.06 בתיק א' 8320/02.

ב.

המשיבים הם אב ובנו, בין היזמים ובעלי העניין בחברה בריטית, שהיתה אמורה לספק שרותי תקשורת קרדיולוגיים מודרניים באמצעות מכשירי א.ק.ג קטנים (להלן – החברה ) . המבקשים השקיעו כספים בחברה ורכשו מניות בה, בסכום של 100,000 דולרים (יחדיו). לטענת המבקשים, השקעתם באה בעקבות מצגים שהוצגו להם אשר התבררו בסופו של יום ככוזבים, והיא ירדה לטמיון עם קריסת החברה. המבקשים תבעו על כן את החזר ההשקעה.

ג.

(1) בבית משפט השלום טענו המבקשים, כי הוצג בפניהם על ידי המשיב 2 שהחברה היא היחידה מסוגה בבריטניה, היא גייסה ממשקיעים כשני מיליוני דולר ועומדת לגייס עוד ארבעה מיליון, והיא כרתה הסכמים לרכישת ערכות עם חברה בריטית שבבעלותה רשת בתי-מרקחת ועם חברת ספנות. עוד טענו, כי בדיעבד התברר להם כי בקופת החברה לא היו הכספים הנטענים, וכי לא נכרת הסכם כאמור. המשיבים טענו כי המצגים שהוצגו בפניהם היו מהימנים, וכי החלטתם של המבקשים להשקיע בחברה לא התבססה על המידע שסיפק להם המשיב 2. כן טענו, כי לאורך תקופת פעילותה של החברה לא העלו המבקשים טענה כלשהי בדבר מצגי השווא שהוצגו כלפיהם, ואף עמדו על כך שלא יתבצע דילול בשיעור אחזקתם במניות החברה.

(2) בית המשפט דחה את התביעה, בקבעו כי השקעתם של המבקשים לא הסתמכה רק על מצגי השווא. זאת למד בית המשפט מפנייתם של המשיבים, בטרם ההשקעה, לקבלת ייעוץ מאת רואה חשבון, מר שברצטוך, ועורך דין, מר רוט המנוח. בית המשפט קבע, כי להיטותם של המבקשים הניעה אותם להשקיע כספים בחברה עוד קודם לבדיקת המסמכים, חרף אזהרותיהם של רו"ח שברצטוך ועו"ד רוט המנוח, וציין בהקשר זה אף את ניסיונו הקודם בעסקים של המשיב 2, שלו תואר שני במינהל עסקים ובתקופה הרלבנטית היה דוקטורנט לכלכלה. תימוכין נוספים מצא בית המשפט בכך, שהמבקשים לא בדקו מידע שנמסר להם על השקעה בחברה חרף העובדה שהמשקיעים הנטענים הם קרובי משפחתו של שותפו לעסקים של המבקש 2, ובכך שהמבקש 2 לא ידע לפרט את נתוניה העסקיים של העסקה לגבי רשת בתי-המרקחת, חרף טענתו כי עיסקה כזו הוצגה בפניו. בסיכומו של דבר קבע בית המשפט, כי לא הוכח קיומם של מצגי השווא הנטענים, ומכל מקום לא הוכח קשר סיבתי בין ההטעיה באמצעות מצגי השווא הללו לבין התקשרותם של המבקשים בהסכם, וזאת בהתבסס על הייעוץ המקצועי שקיבלו המבקשים, בעיקר, ועל התרשלותם של המבקשים לברר את נכונות המצגים שהוצגו בפניהם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי דרישת המבקשים להשבת השקעתם בחברה לא הועלתה מיד לאחר שנתגלו להם מצגי השווא לכאורה, אלא רק לאחר הפסקת פעילותה של החברה.

ד.

המבקשים עירערו לבית המשפט המחוזי, בטענם כי פסק הדין של בית משפט השלום לא צלל לראיות שהוצגו בפניו, ונפלו טעויות שונות בהכרעתו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי אין ביכולתו, כערכאת ערעור, לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, באשר ההחלטה עומדת במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין. בית המשפט הוסיף והדגיש, כי טענות המבקשים לעניין מצגי השווא באו רק לאחר קריסת החברה, זמן רב לאחר ההשקעה, חרף ידיעתם על מצגי השווא זמן רב קודם לכן, ועמידתם של המבקשים על זכותם לביטול ההסכם חרגה איפוא מגדרי הזמן הסביר לעשות זאת. מכאן בקשת רשות הערעור.

ה.

(1) בבקשה פורשים המבקשים פעם נוספת את המסכת העובדתית הנטענת מצידם, לפיה הוצגו בפניהם מצגים עובדתיים כוזבים ביחס לייחודה של החברה בבריטניה, לסך הכספים שגויס, לעיסקות עם התאגיד הבריטי ועם חברת הספנות וכן ביחס להשקעה נוספת של מיליון דולר, וכן נאמר להם כנטען, כי הם המשקיעים האחרונים במסגרת הגיוס הנוכחי. כן נטען בגדרי הבקשה, כי בחודש אפריל 2000 נתקיימו שתי פגישות בין המבקשים לבין המשיב 1 שבהן התחייב המשיב 1 לקנות מהם את מניות החברה בחזרה, אם רצונם בכך, והמבקשים הסכימו, ומסר דומה הועבר מצידם למשיבים בכתב ביום 16.5.00. נטען, כי לצורך השבת הכספים נפגשו שלוש פעמים נוספות, באוגוסט 2000, יולי 2001 ואוקטובר 2001, ובפגישות הכיר המשיב 1 שהגיוס נעשה באופן בלתי-הגון והתחייב להשיב את הכסף.

(2) ביחס לפסקי הדין של הערכאות הקודמות טוענים המבקשים בבקשה כהנה וכהנה כלפי הקביעות המשפטיות, ובעיקר העובדתיות. בין היתר נטען, כי טעו בתי המשפט בקבעם שלא התקיימו יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים, בניגוד לנסיבות המצביעות על אופי כזה של היחסים. כן נאמר, כי טעה בית משפט השלום בקביעה שבעצם ההסתייעות ביועצים המקצועיים נותק הקשר הסיבתי בין מצגי השווא לבין השקעת המבקשים, תוך הפניה לעדותו של רו"ח שברצטוך בה ציין שהמבקש 1 אמר לו, כי אין צורך לבדוק את אמיתות המצגים אלא רק את השלכותיהם הכלכליות. עוד נטען, כי טעה בית המשפט, בקבעו שהחלטתו של המבקש 1 להשקיע במיזם הסתמכה על אמונו של המשיב 1 במשיב 2, וכן בהתעלמו מן המכתב שהועבר על ידי המשיב 1 למבקשים שבו צויין מפורשות כי לחברה הסכם הפצה עם רשת בתי המרקחת הבריטית. נאמר גם, כי טעה בית המשפט בקבעו כי בקשתם של המבקשים להשיב את כספי ההשקעה אירעה רק לאחר קריסת החברה. נטען כי טעה גם בית המשפט המחוזי, בכך שלא בדק את הממצאים העובדתיים מהם התעלם – כך הטענה – בית משפט השלום; בכך שהתעלם מההודעה שנשלחה על ידי המבקש 2 ביום 16.5.00 ולא ראה בה הוראת ביטול; ובכך שלא ייחס משמעות של הסכם להתחייבות המשיבים לרכוש את מניות המבקשים בחזרה.

ו.

לאחר העיון חוששני כי המבקשים לא הצביעו כל עיקר על עילה המקרבת את הבקשה למקרים שבהם נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי. בבקשה מפורטות, כאמור, בהרחבה השגות עובדתיות שונות על הכרעות בתי המשפט הקודמים, תוך השקעה גדולה של מאמץ בכך ואי הותרת אבן שלא נהפכה. אך בשורה התחתונה, הגם שנעשה ניסיון להעטות על הדברים אדרת של עניינים כלליים בדיני החוזים, במהותה הבקשה היא לשוב ולהידרש בגלגול ערעורי נוסף למסכת העובדתית כפי שהוכרעה, ודבר זה אין בידי להלום. אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.