רע"א 3722/21 דניאל צמח נ. אברהם דורון

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 22.3.2021, בע"א 5085-08-20 ובע"א 6850-09-20 (השופטים ע' כהן , ח' קיציס ו- ר' חיימוביץ ). בפסק הדין נדחו ערעורים שהגיש המבקש – על שני פסקי דין שניתנו על-ידי בית משפט השלום בכפר סבא – והדיון בעניינם אוחד.

בפסק הדין הראשון של בית משפט השלום, מיום 19.6.2020, בת"א 47907-07-17 (השופט ר' פלג ), התקבלה תביעה שהגישו המשיבים, לחיוב המבקש בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה למכירת דירה, שנכרת בינו לבין המשיבים. במסגרת זו נקבע, כי פסק דין שניתן בעבר בעניינם של הצדדים, על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בת"א 22262-03-13 (השופטת ר' לבהר-שרון ; פסק דין מיום 3.3.2016) (להלן: פסק הדין הקודם ), הקים 'מעשה בית דין' לגבי קיומו של חוזה מכר דירה בין הצדדים, ועל כן, כל שנותר הוא להכריע בשאלת ההפרה, ובשאלת גובה הפיצויים. בפסק הדין השני של בית משפט השלום, מיום 6.7.2020, בתא"ק 14991-12-19 (השופט ר' פלג ), התקבלה תביעת המשיבים לסילוק ידו של המבקש מן הדירה שנמכרה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי פסק הדין שניתן על-ידינו (השופט ד' מינץ , בהסכמתי ובהסכמת השופטת ד' ברק-ארז ), בערעור שהוגש על פסק הדין הקודם (ע"א 3364/16 דורון נ' צמח (7.6.2016)), לא ביטל את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין הקודם, לגבי קיומו של חוזה. אדרבה, נקבע בו במפורש כי "בית המשפט המחוזי קיבל את גרסתם של [המשיבים] באופן מלא" , כי " פסק הדין היה נכון בשעתו ", וכי הערעור מתקבל רק ביחס לסעד האופרטיבי שנקבע בפסק הדין הקודם. בכך נשמטת הקרקע תחת טענת המערער.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.