רע"א 3727/14 פלוני נ. החברה להגנת הטבע

1.

המבקש הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך טיול, עת נפל אל תוך מערה ונפגע קשה. התביעה הוגשה במקורה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך בהמשך תביעה זו נמחקה בכפוף להחלטה לפיה ככל שתוגש תביעה חדשה "יחייבו בה ההליכים שהתקיימו עד כה ...". בגדר הדיון בתביעה המקורית נבדק המבקש בשנת 2008 על-ידי ד"ר לנגר, מומחה שיקומי מטעם המשיבות. ד"ר לנגר קבע, בין היתר, כי מצבו של המבקש סופי ושיעור נכותו עומד על 100 אחוזים.

בגדר התביעה הנוכחית, המתבררת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ביקשו המשיבות כי המבקש ייבדק פעם נוספת על-ידי ד"ר לנגר. המבקש סירב, ובית המשפט החליט, ביום 23.4.2014, כי "די בחלוף הזמן כדי להצדיק בדיקה חוזרת על מנת לעמוד על מצבו העדכני של התובע, במיוחד נוכח השינויים וההתפתחויות בחייו".

מכאן בקשת רשות הערעור, בגדרה נטען כי חלוף הזמן מאז הבדיקה הקודמת, כשלעצמו, אינו מצדיק בדיקה נוספת, מבלי שהמשיבות הראו כי חל שינוי ממשי במצבו של המבקש.

2.

דין הבקשה להידחות מבלי שתתבקש תשובה.

תחילה ייאמר, כי עסקינן בסוגיה המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה המבררת, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטה מהסוג הנדון (במובחן מהחלטה לדחות בקשה לקיים בדיקה נוספת) שמורה למקרים חריגים בלבד. בנוסף, המבקש לא הראה כיצד בדיקה חוזרת תגרום לעיוות דין ואף לא כיצד יש בעניין זה משום הכבדה יתרה עד כי יהא בכך כדי לגבור על האינטרס של המשיבות (ושל בית המשפט) לעמוד על מצב הדברים לאשורו. יודגש, כי בדיקה חוזרת זו נקבעה לא רק בשל חלוף הזמן (כשש שנים מאז הבדיקה הקודמת), אלא גם נוכח נתונים המצויים בידי המשיבות והמצביעים על אפשרות שחל שינוי בתפקודו של המבקש מאז הבדיקה הקודמת. למרבה הצער, המבקש לא צרף לבקשת רשות הערעור את בקשת המשיבות להורות על בדיקת המבקש, את תגובת המבקש לבקשה זו, את תשובת המשיבות לתגובת המבקש ואת התגובה הנוספת מטעם המבקש. כתבי בי-דין אלה הם חלק בלתי נפרד מההליך לגביו הוגשה בקשת רשות הערעור וקיימת חובה לצרפם לבקשה. עיון במסמכים אלה מראה כי אין מדובר אך בחלוף הזמן, אלא שהבדיקה התבקשה גם נוכח נתונים שהתקבלו בידי המשיבות, מהם עולה אפשרות (גם אם לא וודאית) שחל שינוי ברמת התפקוד של המבקש.

מעבר לדרוש אוסיף, כי אין השיקולים לאשר בדיקה חוזרת של הנפגע בידי מומחה מטעם בעל דין זהים לשיקולים הנשקלים כאשר מתבקשת בדיקה חוזרת בידי מומחה מטעם בית המשפט בגדר תביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. במקרה האחרון, ידו של בית המשפט תהיה קפוצה יותר, בהתחשב, בין היתר, במגמה לחסוך בעלויות הכרוכות בפעילות המומחים בתביעות מסוג זה ובמשמעות ובמשקל השונים שיש לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט לעומת חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין. במקרה של מומחה מטעם בעל דין, השיקול המרכזי כאשר נבחנת בקשה לבדיקה חוזרת הוא מניעת פגיעה שאינה מידתית בניזוק, פגיעה הנובעת (לעיתים) מעצם הבדיקה ואי הנוחות שיכולה להתלוות לה, כמו גם מעצם החדירה לפרטיותו של הניזוק ולאוטונומיה שלו על גופו. במקרה דנא לא הצביע המבקש על קושי מיוחד הכרוך בהתייצבות שלו לבדיקה, ואל מול טעמי התנגדותו המצויים במישור העקרוני עומדים חלוף הזמן וקיומם של נתונים עדכניים באשר לתפקוד המבקש. במצב זה לא ניתן לקבוע כי עומד למבקש "הצדק סביר" שלא להיבדק, במובנו של מונח זה בתקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.