רע"א 3734/02 כחלאוי נאגי מגאדלה נ. סובחי קייסי

המשיבים הגישו לבית-המשפט המחוזי תובענה כנגד המבקשים למתן צו המצהיר על כי המשיבים זכאים להירשם כבעלים של מקרקעין בבקה אל-גרביה (להלן: המקרקעין), וזאת מכוח הסכם מכר שנכרת בין המשיבים לבין המבקש 1. בתובענתם טענו המשיבים, שדרשו גם פיצוי כספי, כי המבקש 1 הפר את התחייבויותיו על-פי הסכם המכר, ואף ניסה לבצע עיסקה נוגדת של מכירת המקרקעין למבקשים 5-2, שהם אֶחיו. ואילו המבקשים הגישו תביעה-שכנגד שבה דרשו כי בית-המשפט יכריז על בטלות עיסקת המכר.

בישיבה שהתקיימה בתאריך 18.4.01 הסכימו הצדדים, כי מכתב שנמסר לבית-המשפט המחוזי על-ידי שופט בית-משפט השלום סברי מוחסן, אשר היה זה שערך - בהיותו עורך-דין, בטרם מונה לכהונת שיפוט - את הסכם המכר, ישמש לצמצום גדרי המחלוקות בין הצדדים. נוכח תוכנו של מכתב זה, הציע בית-המשפט המחוזי לצדדים להתפשר, והמשך הדיון בתיק נדחה. ברם, המבקשים נמנעו מלמסור הודעה מטעמם, גם לאחר שבית-המשפט המחוזי קבע מועד נוסף להגשתה.

או אז ניתן פסק-דין בתיק. בפסק-הדין קבע בית-המשפט המחוזי כי נוכח הסכמת הצדדים לפנות לשופט מוחסן, יש לקבל את מכתבו כראיה, ולראותה כתצהיר שבעלי-הדין הסכימו שלא לחקור את המצהיר. וכך עוד נקבע בפסק-הדין:

בעקבות [המכתב] הודיעו הצדדים, באמצעות באי-כוחם, בישיבת בית המשפט מיום 22.10.10, כי הם נכונים לקבל את ההצעה לפיה ירשמו זכויות הצדדים כבעלים במקרקעין, במושע. כמו כן ניתנה הסכמה כי לגבי תביעת הפיצוי, ינתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ...

מאחר שלא נתקבלה הסכמה מלאה להצעה זו של בית המשפט, נדחה התיק למעקב בפני כדי לקבל את עמדת ... בא-כוחם של [המבקשים]. כל הודעה לא נמסרה מטעמו, גם לא במועד הנוסף שנקבע למעקב... ביום 5.12.01 נתקבלה הודעתה של באת-כוח [המשיבים] כי חרף נסיונותיה החוזרים ונשנים, לא הצליחה ליצור קשר עם... בא-כוח [המבקשים], וכי האחרון אינו משתף פעולה עמה. בנסיבות אלה, נתבקש בית המשפט לשקול מתן פסק דין ברוח החלטתו מיום 22.10.01.

בנסיבות הענין יש לקבל את הבקשה למתן פסק דין, ויש בדעתי ליתן פסק דין על-פי החומר שהוגש לתיק ולאור הדיונים שהיו בפני, וזאת גם מאחר שלא הוגשה תגובה כנדרש למועד המעקב, שדינה, בענייני נסיבות אלה, כדין אי התייצבות...

לגופם של דברים קבע בית-המשפט המחוזי בפסק-הדין:

על-פי האמור במכתב... אכן נכרת הסכם מכר כדין... יתר על כן, בהסתמך על ראיה זו יש לקבוע באופן חד משמעי כי גם [המבקשים 5-2] ידעו על עסקת המכר, והם אף נדרשו שלא להפריע ל[משיבים] לתפוס חזקה במקרקעין.

המסקנה העולה מן האמור היא, שהסכם המכר תקף. [המבקש 1] הפר את התחייבויותיו על פי הסכם זה...

על רקע זה פסק בית-המשפט המחוזי, כי יש להיעתר לסעד ההצהרתי שנתבקש על-ידי המשיבים, ולדחות את התביעה-שכנגד שהגישו המבקשים. בית-המשפט המחוזי הוסיף, כי בנסיבות העניין, יש לדחות את תביעת הפיצוי שהגישו המשיבים, תוך מתן היתר לפיצול סעדים, שיאפשר להם לתבוע פיצויים בתביעה נפרדת; וכל זאת, להוציא הפיצוי שתבעו המשיבים עבור תשלומים ששילמו לשלטונות מס רכוש במקום המבקש 1, וכן את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה, שאותם ראוי בכל זאת לפסוק לטובת המשיבים.

המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק-הדין. בבקשתם טענו, כי פסק-הדין ניתן קודם שחלף המועד הנוסף שנקבע להם להגשת תגובה מטעמם.

בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטה, כי במצב הדברים שנוצר, השאלה שיש להכריע בה היא אם קיים טעם לגופו של עניין המצדיק את ביטול פסק-הדין, ועל-כן על המבקשים להגיש תצהיר מפורט שבו יבהירו מהן העובדות שנקבעו בפסק-הדין שניתן, אשר בעניינן עומדים הם על זכותם להביא ראיות כדי להוכיחן.

משהגישו המבקשים את תצהיריהם, קבע בית-המשפט המחוזי כך:

לאחר שחזרתי ועיינתי בתצהיר שצורף, אין בדברים שפורטו שם כדי להצביע על טענה מהותית אשר בגינה יש מקום לבטל את פסק-הדין שניתן.

הבקשה לביטול פסק-הדין שניתן... נדחית.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק-דינו. בגידרה טענו המבקשים, כי בית-המשפט נתן פסק-דין בתיק בטרם חלפה התקופה שנקצבה למבקשים למסור את עמדתם, וכי בית-המשפט המחוזי אף לא בחן כראוי את טענותיהם, שהוגשו בשני תצהירים ולא בתצהיר אחד כפי שנכתב בהחלטתו. עוד תקפו המבקשים את קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי בפסק-הדין, בהטעימם, כי בית-המשפט המחוזי נמנע מלברר את טענותיהם העובדתיות, מה גם שלא הסכימו לכך שמכתבו של השופט מוחסן ישמש כתצהיר שהוסכם לגביו שלא לחקור את המצהיר.

מנגד, המשיבים תמכו בהחלטת בית-המשפט המחוזי שלא לבטל את פסק-דינו, בהדגישם כי בתקופה שקדמה למתן פסק-הדין לא ניתן היה ליצור קשר עם בא-כוחם של המבקשים או עם משרדו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור, אין מחלוקת במקרה שבפניי, כי פסק-הדין בתיק ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי הגם שטרם חלף המועד שקצב הוא למבקשים להגיש כתב טיעון מטעמם, ובמצב שבו המבקשים עמדו לממש את זכותם להגיש כתב כזה. זאת ועוד, פסק-הדין ניתן מחד-גיסא, לאחר שבית-המשפט העלה בפני הצדדים הצעת פשרה, אך לא קיבל את הסכמת המבקשים לה, ומאידך-גיסא, בטרם נשמעו ראיות.

במצב דברים זה, התשתית העובדתית שעל-פיה ניתן פסק-הדין אינה ברורה. משכך, הגעתי לכלל דעה, כי יש מקום לבטל את פסק-הדין שניתן, באופן שהתיק יישמע מחדש. שהלוא, ככל שפסק-הדין מבוסס על הסכמת הצדדים להתפשר, ברי כי ניתן יהיה לקבל את הסכמתם מחדש, לאחר שמיעת עמדתם; ובמידה שהצדדים אינם מסכימים לפשרה, מן הדין לשמוע ראיות.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת, כמו גם פסק-הדין שניתן בתיק.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.