רע"א 3738/01 אדוארד קוויט נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.המבקש 1 חתם על כתב ערבות לטובת הבנק, המשיב, ועל פיו הוא ערב כלפי הבנק, לתשלום סכומים המגיעים למשיב מחברה הקרויה "ק.א. אופקי בניה בע"מ" (להלן: החברה). לאחר חתימת כתב הערבות, חתם המבקש 1, וחתמה גם המבקשת 2, רעייתו, על שטר משכון, המשעבד את זכויותיהם של השניים בדירת המגורים שלהם לטובת הבנק. בשל שנצברה יתרת חוב בחשבון החברה, אצל המשיב, פתח הבנק בהליכים למימוש המשכון בלשכת ההוצאה לפועל, והחלו להתבצע הליכי מכירה של הבית. המבקשים פנו לראש ההוצאה לפועל בבקשה שיכריע בטענת "פרעתי" שהועלתה על-ידם, בין השאר, בשל שלטענתם המשיבה 2 אינה חבה כל חוב לבנק, ולפיכך אין גם לפגוע בזכויותיה בדירה, ובשל שלטענתם, כתב הערבות עליו חתום המבקש 1, מתייחס לחשבון מסוים של החברה, ולו בלבד, והחוב באותו חשבון - נפרע.

2.ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה בזו הלשון: "לאור התגובה על נימוקיה, כן נימוקי הבקשה, ובכלל, דין הבקשה כפי שהוגשה להידחות, בהיעדר סמכות והמבקשים מופנים לביה"מ המוסמך". על החלטתו זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. במקביל הוגשה מטעמם, בבית המשפט המחוזי, תובענה למתן פסק דין הצהרתי, על פיו אין הבנק רשאי לממש את המשכון.

עוד בטרם הגיע מועד הדיון בתובענה, נתכנס בית המשפט המחוזי לדון בערעור. בפסק הדין, שנתן בערעור, מצא בית המשפט המחוזי, כי טעה ראש ההוצאה לפועל משדחה את טענת הפרעון של המבקשים, בלא שקיים בה דיון בעל-פה, וטעה גם בסברתו כי אין לו סמכות לדון בטענה, במסגרת הסמכות הקבועה בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-. אף שכך מצא, החליט בית המשפט המחוזי שלא לבטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, ולא להחזיר את העניין לדיון בלשכת ההוצאה לפועל, זאת "כיוון שלבית משפט שלערעור מוענקת סמכות לאשר את ההחלטה, לבטלה או לשנותה, הכל לפי ראות עיניו". בית המשפט רשאי גם - כך קבע בית המשפט המחוזי - לדון בטענות עובדתיות, אפילו לא הובאו כלל לדיון בפני ראש ההוצאה לפועל. כנגד הדרך הדיונית הזו קובל המבקש. כן, חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בערכאות דלמטה לגופו של עניין.

3.לטענתו הדיונית של המבקש אין יסוד בדין. כבר נפסק בעבר, כי מן העובדה שערעור לבית המשפט המחוזי, על החלטת ראש ההוצאה לפועל, מוגש בדרך של המרצה, ומצורף לו תצהיר לאימות העובדות, למדים אנו כי בית המשפט המחוזי בערכאת ערעור רשאי - וגם חייב - להזדקק לטענות שבעובדה, אף אם לא הובאו בפני ראש ההוצאה לפועל, או שלא נתמכו שם בראיות כדבעי. (וראו: המ' 578/70 אמיל סעדה נ' עזבון המנוח רושדי אל-אימאם אל חוסייני, ואח' , פ"ד כ"ד(2) 437, 439 - 440). אכן, שיטת ה"ערכאה הכפולה" (לפיה יריעת הדיון של ערכאת ערעור רחבה היא, ומתפרשת על כל העניינים שנידונו בערכאה הראשונה: עובדות וקביעות שבדין), נדחתה, באופן עקרוני, בשיטתנו המשפטית, בה מקובלת שיטת הראיות בעל פה, על פיה עיקר הממצאים העובדתיים מבוססים על התרשמות. אלא שחריג לכך מצוי בחוק ההוצאה לפועל והתקנות שהותקנו על פיו, כאמור (ש' לוין, תורת הפרוצדרה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (1999), בעמ' 186). כזה הוא העניין שבפנינו, בית המשפט המחוזי בדין רשאי היה להיזקק לטענות שבעובדה.

גם ביחס לטענותיו של המערער לגופו של עניין, המתייחסות בעיקרן לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, לא מצאתי כי יש בהן כדי לשמש טעם למתן רשות ערעור בדרגה שלישית.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב על סך 5,000 ש"ח.