רע"א 3756/15 אליק טל נ. מול הים תחזוקה 2004 בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אבי ב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) מיום 27.5.2015 בתיק ע"א 52786-05-15, בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בתל אבי ב-יפו (כב' השופט ע' אלקלעי ) מיום 14.5.2015 בתא"מ 33228-09-13. בגדרי בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לצו עיכוב ביצוע ארעי.

2.

בין המבקשים לבין המשיבה 3 (להלן: קאמאו ) , המחזיקים כל אחד במחצית ממניותיה של המשיבה 4 (להלן: דאדא ), קיים סכסוך המתברר לפני בורר. דאדא שכרה חנויות בקניון "מול הים" באילת והפקידה לשם כך ערבויות בסכום של כ- 186,000 ₪ אצל המשיבות 1 ו- 2 (להלן: מול הים ). במסגרת הליכי הבוררות הוחלט על פיצול החנויות שהשכירה דאדא, כך שחלקן יעברו לקאמאו וחלקן למבקשים. עוד נקבע כי הערבויות שהפקידה דאדא יוחזרו אליה וכי המבקשים וקאמאו יפקידו ערבויות עצמאיות אצל מול הים בהתאם לחנויות שהועברו לידם. לבית משפט השלום בתל אבי ב-יפו הוגשה תביעתן של קאמאו ודאדא למתן צו עשה שיורה למול הים להשיב את הערבויות שהפקידה דאדא, בהתאם להחלטה שניתנה במסגרת הבוררות. במסגרת תביעה זו הגישו מול הים הודעת צד ג' נגד המבקשים, שבה טענו כי העיכוב בהשבת הערבויות נגרם עקב התנגדות המבקשים, ועל כן אם ימצא בית המשפט כי נגרם נזק או כי יש לחייב את מול הים בסכום כלשהו, יהיה על המבקשים לשאת בכך. בכתב ההגנה מטעמם טענו המבקשים כי יש לדחות את התביעה שכן החלטת הבורר בענין הערבויות לא אושרה על-ידי בית המשפט ומשכך היא איננה מחייבת. בית המשפט קיבל את התביעה והורה למול הים להעביר את מלוא כספי הערבות לאלתר. כמו כן, חויבו המבקשים בסכום של 13,146 ₪ ובהוצאות שכר טרחת עורך דין של מול הים בסך של 12,500 ₪.

3.

על פסק דין

זה הגישו המבקשים ערעור ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 27.5.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע מן הטעם שמדובר ב פסק דין המטיל חיוב כספי בלבד בסכום שאיננו גבוה באופן יחסי, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם וכי גם סיכויי הערעור אינם מצדיקים את העיכוב המבוקש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, ובצדה, כאמור, בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה.

4.

בבקשה נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע היא שגויה. ראשית נטען, כי ההחלטה כלל איננה מנומקת. שנית, נטען כי בית המשפט טעה בקבעו כי פסק דינו של בית משפט השלום הוא פסק דין המטיל חיוב כספי, שכן בפסק הדין הורה בית המשפט למול הים להעביר את הערבויות לידי דאדא. שלישית, נטען כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות הענין לטובת המבקשים, שכן קיים חשש שקאמאו תמשוך את הערבויות שיופקדו בחזרה לחשבונה של דאדא, כפי שעשתה במקרים אחרים, ומנגד לא ייגרם נזק אם הכספים לא יופקדו בידיה של דאדא. לבסוף, נטען כי גם סיכויי הערעור אינם קלושים. זאת שכן בית המשפט המחוזי לא אישר את פסק הבורר בענין הערבויות, בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום.

5.

מנגד, טענו קאמאו ודאדא כי יש לדחות את הבקשה. ראשית נטען, כי למבקשים כלל אין מעמד, שכן פסק דינו של בית משפט השלום הורה למול הים - ולא למבקשים - להשיב את הערבויות. שנית, ולגופו של ענין, נטען כי אין להיעתר לבקשת המבקשים, שכן פסק דינו של בית משפט השלום הורה על העברת ערבויות ממול הים לדאדא, ובמהותו הוא פסק דין כספי. על כן, נטען כי בהעדר טעמים חריגים אין מקום לעכב את ביצועו. בנוסף הודגש כי המבקשים מעכבים את העברת הערבויות מזה מספר שנים, חרף החלטותיו הברורות של הבורר בענין זה, וכי גם בשל כך אין מקום להיעתר לבקשתם. אשר לטענה כי קיים חשש שקאמאו תמשוך את הערבויות שיופקדו בחשבונה של דאדא, נטען כי זו חסרת בסיס. עם זאת הודגש, כי הכספים שיועברו לחשבון ישמשו לתשלום חובותיה של דאדא לספקים שונים.

6.

יצוין כי בהתאם להחלטתי, הוגשה תשובתן של מול הים. מול הים מדגישות כי אין להן ענין בהליך, וכי הן נקלעו לסכסוך בין המבקשים לבין דאדא וקאמאו בעל כורחן. משכך, אין הן מביעות עמדה ביחס לבקשת רשות הערעור וביחס לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עמה.

7.

לאחר העיון בבקשה על נספחיה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, עסקינן, בסופו של יום, ב פסק דין כספי במהותו. אמנם, פסק הדין לא הטיל חיוב כספי אלא הורה על העברת כספים (ערבויות) מבעל דין אחד לבעל דין אחר, אך הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם למבקשים אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, הוא כספי, ומכאן שהרציונאל שעומד בבסיס הפסיקה הנוגעת ל פסק דין המטיל חיוב כספי רלוונטי גם לענייננו. לפיכך, ובהתאם לפסיקה זו, על-מנת להראות כי במקרה זה מוצדק לעכב את ביצוע פסק הדין, על המבקשים היה להראות כי יהיה קושי של ממש בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל ערעורם, כמו למשל שלא יהיה ניתן להיפרע מדאדא או מקאמאו. זאת לא עשו המבקשים. טענתם לפיה קיים חשש שקאמאו תשלח ידה בקופתה של דאדא נטענה מבלי שהונחה תשתית, ולו ראשונית, לביסוסה. אך מעבר לכך, לא נטען כי יהיה זה בלתי אפשרי לחזור לקאמאו - אם אכן יוכח שהיא פעלה בדרך פסולה - ולתבוע את השבת הכספים.

8.

ער אני לכך כי מתשובתן של קאמאו ודאדא עולה כי הכספים שיועברו לחשבונה של דאדא עשויים לשמש לתשלום חובותיה. מתשובתן של מול הים אף עולה כי על הסכומים האמורים מוטלים עיקולים שונים. אין בכך לדעתי כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי, שכן חששם העיקרי של המבקשים, כעולה מבקשתם, הוא כי הכספים האמורים יגיעו לידיה של קאמאו ובכך יימצאו הם חסרים. אם ישמשו הכספים - אשר אין חולק כי הם שייכים לדאדא (שכזכור, בבעלותם המשותפת של קאמאו והמבקשים) - לכיסוי חובותיה של דאדא, לא יהיה הדבר בבחינת נזק למבקשים.

9.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות קאמאו ודאדא בסך 7,500 ₪.

10.

עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עליו הוריתי בהחלטתי מיום 31.5.2015 מבוטל.