רע"א 3757/01 פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ נ. לוי אשר מסעוד

המשיב נפגע ביום 5.11.93 בתאונת דרכים, והגיש לבית המשפט המחוזי נגד המבקשות תובענה לתשלום פיצויים. התאונה היוותה גם תאונת עבודה. במסגרת התובענה פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי, בבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה מטעם המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המל"ל ) בדבר נכותו של המשיב, אשר קבעה כי ההפרעות הפסיכיאטריות מהן סובל המשיב הן תוצאת התאונה נשוא תביעתו זו, אותה עבר ביום 5.11.93, וכי הן אינן קשורות לתאונה אותה עבר המשיב בשנת 1962.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ועל כך פונות המבקשות בבקשה זו לרשות ערעור.

המבקשות טוענות, בין השאר, כי מסקנת הוועדה עומדת בסתירה ברורה לחוות דעת בנוגע למשיב, שניתנה על ידי ד"ר זלוטוגורסקי, אשר הגיש חוות דעתו לוועדה הרפואית של המל"ל, וכי הוועדה התעלמה ממצבו של המשיב לאחר התאונה בשנת 1962, ובפרט ממסמך משנת 1965 המתעד את מצבו דאז.

ב"כ המשיב טוען, לעומת זאת, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי, כי יש להבחין בין מצב אורגני מוחי הנובע מנכות קוגנטיבית, שכלית, לבין נכות נפשית. לטענתו, המשיב לא הופנה לבדיקה פסיכיאטרית, והמומחה אשר בדק אותו, ד"ר זלוטוגורסקי, אינו פסיכיאטר אלא פסיכולוג ונוירו-פסיכולוג. יתירה מכך, הוועדה קבעה במפורש כי ההפרעות האורגניות מהן סובל המשיב הן תוצאת הפגיעה משנת 1962 כפי שקבע המומחה, אולם חלקה על דעתו לעניין ההפרעות הפסיכיאטריות וקבעה כי הללו הן תוצאת התאונה הנדונה. כן טוען ב"כ המשיב, כי המסמך מ1965-, אותו העבירו המבקשים מתעד בדיקה שכלית ולא בדיקה פסיכיאטרית; הוא מוסיף וטוען, כי הוועדה ציינה במפורש כי היו מונחים בפניה כל המסמכים הנוגעים לתאונות שעבר המשיב, כשהכוונה היא גם לאלה הנוגעים לתאונה משנת 1962.

עיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיב ובהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי, ואיני מוצא מקום להתערב בהחלטתה של השופטת המלומדת. הוועדה, שעל חבריה נמנו פסיכיאטר ושני נוירו-כירורגים, אכן הבחינה במפורש במסקנותיה בין ההפרעות האורגניות המוחיות לבין ההפרעות הפסיכיאטריות, וקבעה, תוך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר זלוטוגורסקי, כי היא חולקת על עמדתו. יש גם ממש בטענה כי לא הוכח שהמסמך משנת 1965 לא היה בפני הוועדה.

לאור כל האמור לעיל, ובהסתמך על ההלכה על פיה רק במקרים חריגים אשר יצדיקו זאת תותר הבאת ראיות לסתור, הנני סבור שהמשיבים לא העלו כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך 10,000 ש"ח.