רע"א 3763/12 שנרום בע"מ נ. עו"ד יוסף סגל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג ) בע"א 3218-07-11 מיום 12.3.2012, בו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת י' מישורי ) בת"א 10292/07 מיום 23.5.2011.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המבקשת (להלן: שנרום ) היא חברה העוסקת במתן יעוץ וטיפול לחייבים בענייני ארנונה. המשיב 2 (להלן: דוידי ) הוא הבעלים היחיד של שנרום. המשיבה 3 (להלן: אייל ) היא חברה שהתקשרה עם שנרום, באמצעות דוידי, על מנת שזו תבדוק ותטפל בחיובי הארנונה שנקבעו על ידי עיריית הרצליה (להלן: העירייה ). המשיב 1 (להלן: עו"ד

סגל ) הוא עורך דין. שנרום התקשרה עם עו"ד סגל בהסכם שכר טרחה (להלן: הסכם שכר הטרחה ) שעל פיו הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב בעניינה של אייל כנגד העירייה. איל חתמה על ייפוי כוח לטובת עו"ד סגל על מנת שיוכל לייצגה. בית משפט השלום קיבל את התביעה ברובה ובסך הכל חייב את העירייה בסך של 1,995,564 ש"ח. עו"ד סגל פנה לשנרום, דוידי ואייל על מנת שישלמו לו את שכר הטרחה. הם לא נעתרו לדרישת התשלום נוכח הטענה כי הוגש ערעור מטעם העירייה לבית המשפט המחוזי ומשלא מדובר בפסק דין חלוט הרי שלפי הסכם שכר טרחה אין בנמצא "סכום זכייה" ומשכך טרם בשלה העת לתשלום שכר הטרחה שהיה מותנה בתוצאות.

2.

לאור הסירוב לדרישת התשלום הגיש עו"ד סגל תביעה לבית משפט השלום. ביני לביני ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה העירייה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור העירייה. משכך הוגשה לבית משפט השלום בקשתם של

שנרום, דוידי ואייל לסלק על הסף את תביעתו של עו"ד סגל לתשלום שכר טרחה. בנוסף, הגישה אייל בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקיבל את ערעור העירייה. בעקבות זאת הגיש עו"ד סגל בקשה לבית משפט השלום לעכב את ההליכים בתביעה לתשלום שכר טרחתו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 16.2.2010 נעתר בית משפט השלום לבקשה ועיכב את בירור התביעה למשך ששה חודשים או עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, לפי המוקדם מביניהם. ביום 1.9.2010 הורתה השופטת ע' ארבל על קבלת תשובה בבקשת רשות הערעור. משחלפה שנה מאז עוכבו ההליכים בבית משפט השלום בתביעה לשכר טרחה התקיים ביום 27.2.2011 דיון בבית משפט השלום בנוגע להמשך עיכוב ההליכים. בית משפט השלום קבע כי אין מקום להורות על המשך עיכוב ההליכים והצדדים התבקשו להגיש סיכומיהם. לבסוף, דחה בית משפט השלום את תביעתו של עו"ד סגל בשל קבלת ערעור העירייה בבית המשפט המחוזי לאורו נקבע כי אייל לא זכתה בסכום כלשהו ומשכך ולאור האמור בהסכם שכר הטרחה שהינו מותנה בתוצאות, עו"ד סגל אינו זכאי לשכר טרחה.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3.

כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעורו של עו"ד סגל לבית המשפט המחוזי. בנוסף הגיש עו"ד סגל לבית המשפט המחוזי בקשה להצגת הסכם פשרה שנחתם לטענתו בין העירייה לבין אייל לאחר הגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי נחתם הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ) לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. לאור הסכם הפשרה הגיעו הצדדים להסכמה כי בקשת רשות הערעור תמחק ללא צו להוצאות. השופטת וסרקרוג נעתרה לבקשתו של עו"ד סגל והורתה על המצאת הסכם הפשרה וכן הורתה על הגשת תצהיר מפורט בנוגע לשאלה מה היה החוב של אייל לעירייה לפני חתימת הסכם הפשרה, מה החוב נכון להיום וממה נובע הפער בחוב אם קיים וכן ליתן את מלוא הפרטים בקשר לנסיבות חתימתו ולתוכנו של הסכם הפשרה שעמד בבסיס מחיקת הליך בקשת רשות הערעור. כמו כן נתנה השופטת רשות להגיש תצהיר מנגד גם לעו"ד סגל. בעקבות אותה החלטה הוצג הסכם הפשרה. לאחר סיום הדיון בערעור הגישו שנרום ודוידי בקשה להגיש "מסמך ותצהיר קצר" ואלו צורפו לבקשה עוד קודם שהבקשה נדונה ומבלי שניתנה הרשות לעשות כן. השופטת וסרקרוג הטעימה כי למרות האמור, משהוגש המסמך הנוסף יש בדעתה להיזקק לו לפחות לצורך השוואת תוכנות לתצהירים אחרים המצויים בתיק.

4.

עו"ד סגל טען בבית המשפט המחוזי, שלא במסגרת הודעת הערעור או עיקרי הטיעון, כי עם חתימת הסכם הפשרה והפחתת חיובי הארנונה של אייל התגבש "סכום זכייה" וכי קיים קשר סיבתי בין ייצוגה של אייל על ידו לבין חתימת הסכם הפשרה. בעיקרי הטיעון שהגישו שנרום, דוידי ואייל לבית המשפט המחוזי ביום 4.1.2012 (נספח י' לבקשה דנן) נטען על ידם כי הסתמכותו של עו"ד סגל על הסכם הפשרה הינה הסתמכות על עובדות וראיות חדשות שלא היו לפני הערכאה הדיונית. עוד נטען כי הטיעון לפיו התגבש בידי אייל "סכום זכייה" טעונה בירור עובדתי וכך גם באשר לטענה כי קיים קשר סיבתי בין ייצוגה של אייל בידי עו"ד סגל לבין חתימת הסכם הפשרה. עוד נטען כי ערכאת הערעור אינה הערכאה המתאימה לעריכת בירור עובדתי הנדרש בנסיבות העניין ומשכך אין היא יכולה להסתמך על הסכם הפשרה שהוצג. בדיון שהתקיים בערעור בבית המשפט המחוזי ביום 18.1.2012 הציגה השופטת וסרקרוג לבא כוחם של שנרום, דוידי ואייל את השאלה הבאה:

"בית המשפט מבקש התייחסות לרישא של הסכם הפשרה, שם הוזכר נושא ההליך והמחלוקת לגבי שיעור המס, ואין טענה בהסכם שההפחתה הייתה בגין נסיבות כלכליות. לכן, בית המשפט מבקש לדעת, כיצד אתם טוענים שאין קשר בין ההליך שהיה בבית משפט השלום, כי שם התביעה הוגשה ע"י עו"ד סגל, לפי הפשרה שהושגה בסופו של דבר. ועל דרך החלופין, בהנחה שבית המשפט יקבע שיש קשר סיבתי, מהו השיעור, אם בכלל, שהופחת בגין אותו פסק דין של בית משפט השלום שקיבל את התביעה" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 23-18).

בא כוח שנרום, דוידי ואייל השיב:

"אנו לא מוכנים לתשובה לשאלה זו. המערער הוא זה שצריך להוכיח את הקשר הסיבתי ולא אנחנו. לדעתנו, אין ערכאה נכבדה זו המקום לעשות זאת, כפי שטענו בעיקרי הטיעון" ( שם , שורות 26-25).

5.

טענה נוספת שהעלה בא כוח שנרום, דוידי ואייל היא כי יש למחוק את הערעור שהגיש עו"ד סגל מהטעם שלא שולמה המחצית השנייה של האגרה בבית משפט השלום.

6.

כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של עו"ד סגל בהסתמך על הסכם הפשרה שהוצג. השופטת וסרקרוג קבעה כי קיים קשר סיבתי בין ייצוגה של אייל על ידי עו"ד סגל בבית משפט השלום בתביעה שהוגשה נגד העירייה לבין חתימת הסכם הפשרה לאורו נמחקה בהסכמה בקשת רשות הערעור. עקב הסכם הפשרה קבעה השופטת כי התגבש בידי אייל סכום זכייה ולכן לפי הסכם שכר הטרחה זכאי עו"ד סגל לתשלום. בית המשפט המחוזי חייב את שנרום ואת אייל ביחד ולחוד בתשלום 120,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ודחה את התביעה כנגד דוידי. כן חוייבו שנרום ואייל בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 25,000 ש"ח.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

7.

שנרום טוענת כי עו"ד סגל חמק מתשלום המחצית השנייה של האגרה בבית משפט השלום וחרף זאת ניתן פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית. לטענתו, די היה בטעם זה על מנת למנוע קבלת הערעור לרישום בבית המשפט המחוזי, בהסתמך על תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007

(להלן: תקנות האגרות ). עוד טוענת שנרום כי בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על נסיבות וראיות חדשות שהוצגו לראשונה בערעור ושלא היו ידועות עת ניתן פסק דינו של בית משפט השלום ומטבע הדברים לא הונחו לפניו, על אף שבטרם הסתמכות על הסכם הפשרה היה צורך בקיום חקירה נגדית ובבירור עובדתי שאין ערכאת הערעור מתאימה לעשותו. לטענת שנרום הסכם הפשרה הוצג מבלי שנכלל בכתב הערעור ומבלי שתוקן כתב התביעה בהתאם, ולכן לא היה מקום להידרש אליו. לטענת שנרום היא לא הייתה צד לבקשתו של עו"ד סגל להמציא את הסכם הפשרה ולא נכללה בהחלטת בית המשפט המחוזי בה הורה על המצאת הסכם הפשרה והגשת התצהירים ובכל זאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן גם נגדה. מכל הטעמים שלעיל מבקשת שנרום ליתן בידה רשות ערעור.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

9.

הלכה מושרשת היא כי אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')"

עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.

10.

באשר לטענתה של שנרום כי היה על בית המשפט המחוזי לסרב לקבל לרישום את הערעור בשל אי תשלום המחצית השנייה של האגרה;

ראשית , מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אומר כי כשלעצמי איני סבור שהטענה מעוררת שאלה משפטית נוכח לשונה הברורה של תקנה 2 לתקנות האגרות עליה מסתמכת שנרום:

"(א)

המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין.

(ב) ----

(ג)

לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה.

(ד)

הליך שלא שולמה בו האגרה, כאמור בתקנת משנה (א), כולה או חלקה, לא יקובל לרישום, אלא אם כן מביא ההליך פטור מתשלום אגרה או הוגשה בקשה לפטור מאגרה".

לטעמי, התקנה מתייחסת לסמכותו של בית משפט שלא לקבל לרישום הליך אם לא שולמה האגרה בנוגע להליך הספציפי שהוגש אליו . נדמה שלא בכדי שנרום לא הפנתה לאסמכתא כלשהי התומכת בפרשנותה.

שנית , אף אם הייתי נכון להכיר באפשרות כי המקרה דנן מעורר שאלה משפטית הנוגעת לפרשנות תקנה 2 לתקנות האגרות, הרי שעסקינן בשאלה שבמהותה נוגעת לסדרי דין וכאשר זו עומדת כשלעצמה, מבלי שמתעוררת בנוסף שאלה משפטית מהותית המעוררת עניין ציבורי, ספק אם יש מקום ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" השמורה למקרים חריגים שעוברים את המשוכה הגבוהה הנדרשת לשם כך.

11.

באשר לטענותיה של שנרום בנוגע להסתמכותו של בית המשפט המחוזי על הסכם הפשרה; גם טענות אלה אינן מעוררות כל שאלה משפטית או ציבורית.

ראשית , יש להעמיד דברים על דיוקם במישור העובדתי. שנרום טוענת כי היא "לא צורפה להליך זה, של הראיות החדשות, שכן לא נכללה בבקשה ובהחלטה זו". טענה זו לא אוכל לקבל לאור העולה מהנספחים שצירפה שנרום לבקשתה. מנספח ה' לבקשה דנן, "בקשה מטעם המבקש להמצאת מסמך מטעם המשיבה מס' 3" – בקשתו של עו"ד סגל להמצאת הסכם הפשרה – עולה כי הבקשה כוונה אמנם לאייל. ואולם, עיון בבקשה מגלה כי שנרום צויינה בה כמשיבה מספר אחת וכן שנרום, דוידי ואייל יוצגו שלושתם על ידי אותו עורך דין, עו"ד מאיר קורן, כפי שעולה מהבקשה ומפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי. זאת ועוד, הגם שהחלטת השופטת וסרקרוג , בה הורתה על המצאת הסכם הפשרה והגשת תצהירים, כוונה לאייל הרי ששנרום צויינה בה כמשיבה מספר אחת. מכאן יש ללמוד כי שנרום הייתה מודעת לבקשה להמצאת הסכם הפשרה, ולכל הפחות היא מוחזקת כמי שהיה עליה לדעת זאת מאחר שהיא יוצגה יחד עם דוידי ואייל על ידי אותו עורך דין. משכך, טענתה של שנרום כי לא הייתה צד לבקשה ולהחלטה אינה יכולה להתקבל.

שנית , אין לקבל את עמדתה הגורפת של שנרום כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי להסתמך בפסק דינו על הסכם הפשרה בהיותו ראיה חדשה בערעור (לא נעלמה מעיני העובדה כי הבקשה שהוגשה על ידי עו"ד סגל הוכתרה כ"בקשה להמצאת מסמך" אולם הלכה למעשה מדובר בבקשה להוספת ראיה חדשה בערעור). קבלת עמדה זו משמעותה כי ערכאת הערעור לעולם אינה יכולה להורות על קבלת ראיות חדשות. ודוק, עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדין המאפשר לערכאת הערעור לקבל ראיות חדשות בערעור [ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )]. הפסיקה באשר לנסיבות בהן רשאית ערכאת הערעור לקבל ראיות חדשות הינה פסיקה מושרשת וידועה [ראו למשל: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

664 (מהדורה עשירית, 2009)]. זאת ועוד, הפסיקה מכירה גם באפשרות כי בית המשפט שלערעור ישמע נימוקי ערעור שלא נשמעו לפני הערכאה הדיונית הגם שיהיו אלה מקרים חריגים ויוצאי דופן [ראו למשל: גורן , בעמ' 650]. יישומה של פסיקה זו על נסיבות המקרה הקונקרטי והשאלה האם מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים בהם תשמע טענה שלא נטענה לפני הערכאה הדיונית אינן מצדיקות כשלעצמן מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

שלישית , אין לקבל את עמדתה הגורפת של שנרום כי ערכאת הערעור אינה רשאית לדון בעניינים עובדתיים הטעונים בירור ואשר לגביהם לא נקבע ממצא עובדתי על ידי הערכאה הדיונית. אכן, ככלל ראוי כי קביעת המסד העובדתי תעשה על ידי הערכאה הדיונית ולא על ידי ערכאת הערעור וזו "חלוקת העבודה" בשיטתנו המשפטית. אכן, אם הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי הערכאה הדיונית לא הכריעה בשאלה עובדתית שהינה מהותית להכרעת הערעור היא רשאית להשיב את הבירור לערכאה הדיונית [ראו למשל: גורן , עמ' 666], זאת לפי תקנה 455 לתקנות סדר הדין האזרחי. ואולם, סמכות זו היא סמכות שבשיקול דעת וערכאת הערעור אינה מחויבת להשיב את הדיון לערכאה הדיונית אלא רשאית היא מכוח הסמכות הכללית הרחבה המוקנית לה בתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי להכריע בעניין בעצמה [ראו למשל: גורן , בעמ' 663]. השאלה האם במקרה דנן היה על בית המשפט המחוזי להשיב את הדיון לערכאה הדיונית היא שאלה שעניינה הוא יישום הדין הקיים והמוכר על נסיבות המקרה הספציפי ומשום כך אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

רביעית , במקרה דנן הראיה החדשה נוצרה לאחר שניתן פסק הדין של הערכאה הדיונית ולכן לא ברורה לי טענתה של שנרום לפיה היה על עו"ד סגל לתקן את כתב התביעה בטרם ישמעו טענותיו בהסתמך על הסכם הפשרה. זאת ועוד, אכן תקנה 415 לתקנות סדר הדין אוסרת על טיעון של נימוק שלא פורש בכתב הערעור אלא ברשות בית המשפט שתנתן בהתקיים טעם מספיק. יחד עם זאת, בית המשפט שלערעור מוסמך לחרוג מנימוקי הערעור ורשאי לדון גם בנימוקים שלא פורשו בכתב הערעור [ראו למשל: גורן , בעמ' 649]. מדובר בסמכות שבשיקול דעת ועל בית המשפט להפעילה במשורה על מנת שלא לפגוע באינטרסים מוגנים של בעלי דין אחרים [ שם , בעמ' 650]. השאלה האם היה על בית המשפט להיזקק לטיעון של עו"ד סגל בדבר הסכם הפשרה על אף שלא נזכר בכתב הערעור היא שאלה המתוחמת לדל"ת אמותיהם של הצדדים והתשובה לה נגזרת מיישומו של הדין הקיים באופן שאינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

12.

לא זאת אף זאת, איני סבור כי לשנרום יגרם עיוות הדין אם תידחה הבקשה. בית המשפט המחוזי פסק על סמך הסכם הפשרה רק לאחר שהורה על הגשת תצהירים שאפשרו לו לערוך את הבירור העובדתי הנדרש. אם שנרום רצתה להשתתף בבירור עובדתי זה יכולה הייתה לעתור לעשות כן משום שידעה או היה עליה לדעת אודות ההליכים לצירוף הסכם הפשרה כראיה בערעור. מעבר לכך, בית המשפט הביע את עמדתו הראשונית בדיון מיום 18.1.2010 לפיה על שנרום, דוידי ואייל להתמקד בשאלת הקשר הסיבתי בין חתימת הסכם הפשרה לבין הייצוג על ידי עו"ד סגל. זו הייתה הזדמנות בה שנרום יכולה הייתה לדרוש קיום חקירות, אך תחת זאת חסמה שנרום את האפשרות לקיים חקירה כגון דא תוך שעמדה על עמדתה כי בית המשפט המחוזי אינו הערכאה המתאימה לכך, תוך התעלמות מהאפשרות כי לערכאת הערעור ישנה סמכות להתיר צירוף ראיות חדשות בערעור ואף לעיתים להיזקק לטענות שלא נשמעו לפני הערכאה הדיונית. שנרום ביקשה להעמיד את בית המשפט המחוזי בפני תוצאה מוגמרת תוך התבצרות בעמדתה ומשום כך אין לה אלא להלין על עצמה. על אף ששנרום הגישה תצהיר ומסמך לאחר סיום שמיעת הערעור, בית המשפט המחוזי נזקק לכך ומשום כך לא ניתן לומר כי קופחה זכות הטיעון שלה.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.