החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 3765/22דרור חטר-ישי עו"ד נ. אסנת, חברה לעבודות קבלניות בע"מ

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: נדחה
מקרקעין · דמי שימוש ראויים במקרקעין משותפיםבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' על פסק דין של בית המשפט המחוזי

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין דמי שימוש ראויים במקרקעין משותפים. נקבע כי פסקי הדין נטועים בנסיבותיהם הפרטניות ואינם מעוררים שאלה משפטית עקרונית, וכי הפחתת דמי השימוש היא החלטה תלוית נסיבות. לא נמצא כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין, ולא נפסקו הוצאות.

העובדות

המבקש קיבל בחלקו ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, במסגרתו חויבו המשיבים לשלם למבקש סכומים עבור שימוש במקרקעין משותפים. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' לבית המשפט העליון.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לקבל בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנוגע לדמי שימוש ראויים במקרקעין משותפים?
  2. 2.האם מתן רשות ערעור נדרש כדי למנוע עיוות דין?

הלכות

  1. 1

    פסקי הדין נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות ואינם מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין

    ״פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום״
    למשפט בטקסט ←
  2. 2

    קביעת דמי השימוש הראויים היא החלטה תלוית נסיבות ואינה קביעה משפטית כללית, ואין מקום לקביעת הלכות כלליות וכללים נוקשים

    ״באשר להפחתת דמי השימוש הראויים, אשר ביחס אליה יש בפיו של המבקש טרוניה – עסקינן בהחלטה תלוית נסיבות״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • גלגול שלישי
  • תקנה 148א
  • מקרקעין משותפים
  • דמי שימוש ראויים
  • עיוות דין
  • עשיית עושר ולא במשפט

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

3765/22

לפני:

כבוד השופט א' שטיין

המבקש:

דרור חוטר-ישי עו"ד

נ ג ד

המשיבים:

1. אסנת, חברה לעבודות קבלניות בע"מ

2. שלתם בנין בע"מ

3. ע. צובארי בנין בע"מ

4. איציק הובלות ואריזות חקלאיות

בע"מ

5. נמני ששון

6. רן נמני

7. אלי דרוויש

8. עזבון המנוח גבריאלי יעקב ז"ל

באמצעות

ורדה גבריאלי

בקשת רשות ערעור על

פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים י' שבח, ס"נ, ש'

יעקובוביץ וי' אטדגי) אשר ניתן ביום 30.3.2022 בע"א 54216-09-20, בע"א

55951-09-20, בע"א 58973-09-20 ובע"א 16897-10-20

בשם המבקש:

עו"ד אהוד חוטר-ישי

החלטה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים י ' שבח , ס"נ, ש' יעקובוביץ ו י' אטדגי ) אשר ניתן ביום 30.3.2022 בע"א 54216-09-20, בע"א 55951-09-20, בע"א 58973-09-20 ובע"א 16897-10-20 (אשר נדונו במאוחד) אשר קיבל בחלקו את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ע' הדר ) אשר ניתן ביום 19.7.2020 בת"א 59532-05 במסגרתו חויבו המשיבים לשלם למבקש סכומים שונים עבור שימוש שעשו במקרקעין משותפים מושא הסכסוך.

2.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.

מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א

ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018 (להלן: תקנה 148א ).

4.

פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". באשר להפחתת דמי השימוש הראויים, אשר ביחס אליה יש בפיו של המבקש טרוניה – עסקינן בהחלטה תלוית נסיבות המקרה, שאף היא אינה בגדר קביעה משפטית כללית; ובכגון דא ממילא אין מקום לקביעת הלכות כלליות וכללים נוקשים – כפי שעולה מפסק דינה של השופטת א' חיות (כתוארה אז) בע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל , פסקאות 18-17 (11.10.2012) ומהוראות סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

5.

כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

6.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א.

7.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה

היום, י' בסיון התשפ"ב (9.6.2022).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

  • עא 54216-09-20
  • עא 55951-09-20
  • עא 58973-09-20
  • עא 16897-10-20
  • עא 7156/10

הלכות

  1. 1פסקי הדין נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות ואינם מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין
  2. 2קביעת דמי השימוש הראויים היא החלטה תלוית נסיבות ואינה קביעה משפטית כללית, ואין מקום לקביעת הלכות כלליות וכללים נוקשים