רע"א 3781/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. יוסף עובדיה ובניו בע"מ

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר קיבל את ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום ופסק שעל המבקש, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק) לשלם למשיבה יתרת חוב שחבה לה חברת נוה עירית בגין פרויקט בנייה בו שימשה המשיבה כקבלן משנה. סכום יתרת החוב שנתבע עמד על סך 167,636 ₪. בהחלטת כבוד השופטת ע' ארבל מיום 25.8.05 נקבע כי הבקשה מצריכה תשובה. ביום 1.11.05 הוגשה תגובת המשיבה. בהחלטת כבוד השופטת ע' ארבל מיום 21.2.06 נקבע כי הבקשה תידון בפני הרכב תלתא. ביום 8.11.06 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לפיה הם מבקשים מבית המשפט "לקבל את תשובת המשיבה שבסעיף 2.2 לתשובתה ולקבוע כי הואיל ופסק הדין של כב' בית המשפט המחוזי נסוב סביב העובדות הספציפיות והמיוחדות של המקרה – הבקשה לרשות לערער נדחית". בהחלטת כבוד השופטת מ' נאור מיום

19.11.06 התבקש הבנק להודיע האם הוא מסכים למחיקת ההליך וזאת ללא הנמקה. ביום 23.11.06 הודיע ב"כ הבנק על הסכמתו לכך. בהמשך לכך, בהחלטתי מיום 27.11.06 נמחק ההליך שבכותרת והצדדים התבקשו להגיב לעניין פסיקת הוצאות.

2.

לטענת הבנק, אין מקום לפסוק למשיבה הוצאות וזאת נוכח השלב בו נמחק ההליך, אשר חסך מן הצדדים את הצורך להתייצב לדיון בפני הרכב. לחילופין, לטענת ב"כ הבנק, בקביעת סכום ההוצאות יש לשקול את השלב המוקדם בו חזר הבנק מבקשתו. עוד נטען כי בעניין זה יש להתחשב גם בעובדה כי אילו התייצב הבנק לדיון והיה מוצע לו לחזור מבקשתו בשלב זה, קרוב לודאי שלא היו מחייבים אותו בהוצאות.

3.

לעומת זאת, טענת המשיבה היא שיש לחייב את הבנק במלוא הוצאותיה. לטענתה, עד למועד הבקשה הושלם חלק הארי של העבודה המשפטית בתיק אשר הוקדשו להכנתו מאות שעות עבודה של בא כוחה ואף מנהלה נדרש להשתתף בפגישות הכנה שקוימו לצורך כך. לפי הנטען, התחייבה המשיבה לשלם לבא כוחה שכר טרחה בסך של 25,000$ בצירוף מע"מ עבור הטיפול בתיק. עוד נטען כי בשל הגשת ההליך נמנעה המשיבה מלהשתמש בכספים שנמסרו לה בעקבות פסק הדין, שמא תיאלץ להשיבם. בנסיבות אלה, בקשת המשיבה היא כי הבנק יחויב בהוצאותיה ובשכר טרחה בסך של 30,000$.

4.

נקודת המוצא לדיון בבקשה שלפני הינה כי בעל דין שזכה בדינו זכאי למלוא ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך אולם זאת בכפוף לכך שמדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק " (תק-על 2005 (2) 3166; בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר , תק-על 2005(2), 4087). לעניין קביעת גובה ההוצאות יש לשקול, בין היתר, את

היקף הסכום השנוי במחלוקת, את היחס בין שכר הטרחה וההוצאות, את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו (בג"צ 891/05 הנ"ל). זאת ועוד, הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך, למשל, על דרך של הגשת הסכם שכר הטרחה; פירוט העבודה שהושקעה בתיק; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה. משהוכחו ופורטו ההוצאות בפועל, עובר הנטל לצד שכנגד - שהפסיד במשפטו - להראות מדוע אין לפסוק הסכום המבוקש, בשים לב לסבירות ההוצאות, הכרחיותן ומידתיותן (שם).

5.

על סמך אמות מידה אלה, אבחן את הבקשה שלפני. אשר לעצם חיובו של הבנק בהוצאות. הכללים בעניין פסיקת הוצאות חלים הן כאשר הבקשה מוגשת על ידי יוזם ההליך והן כשהיא מוגשת על ידי בעל הדין שכנגד (ראו: בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(1) 556; בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות , תק-על 90(2) 149). כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מ דובר

בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך. הבנק לא עמד בנטל זה, שכן

לא הובהר על ידו מדוע הוגש ההליך ולאחר מכן הוא הסכים למחקו אף מבלי שהתקבלה בקשתו כי הערעור ידחה בכפוף לכך שייקבע כי הדבר נעשה בנסיבות העניין המיוחדות. כמו כן, ברי כי למשיבה נגרמו הוצאות, שכן היא נזקקה לשירותים משפטיים והוגשה על ידה תגובה לבקשת רשות לערער.

אשר לגובה סכום ההוצאות. המשיבה צרפה לתגובתה העתק של הסכם שכר טרחה לפיו עליה לשלם לבא כוחה בגין ייצוגה בהליך שבכותרת סך של 25,000$ בצירוף מע"מ וכי סכום זה אינו מותנה בהוצאות המשפט, לרבות אם תושג פשרה בכל שלב של המשפט. חרף האמור, לא מצאתי כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח את שיעור שכר הטרחה בפועל שכן לא צורפה אסמכתא לכך כי סכום זה אכן שולם לבא כוחה. כמו כן, בשים לב לשווי ההליך ולשלב בו הסתיים, איני סבורה כי ניתן לקבוע שסכום זה הינו סביר או מידתי. אשר להוצאות משפט, המשיבה לא פרטה באלו הוצאות נשאה לצורך ניהול ההליך ואף לא צרפה בעניין זה כל אסמכתא. במצב דברים זה, בשים לב לשווי ההליך, להיקפו ומורכבותו ולמועד בו נמחק

ההליך ישא הבנק בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.