רע"א 3785-23 רע"א 3785-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (סגנית הנשיא י' שבח והשופטות ש' יעקובוביץ וי' אילני) בע"א 32944-11-21 מיום 9.3.2023, שבגדרו נדחה ערעור המשיבים והתקבל בחלקו ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (השופטת מ' אל-עד קרביס) בת"א 10970-08-15 מיום 31.8.2021. בפסק דינו קיבל בית משפט השלום באופן חלקי את תביעת המבקש, וקבע כי על המשיבים לפצות את המבקש בסכום של 33,500 ש"ח, בגין נזקו הבלתי ממוני שנגרם כתוצאה מתקיפתו על-ידי שוטר. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור המבקש במובן זה שהעמיד את סכום הפיצוי האמור על 85,000 ש"ח.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

עיון בבקשה מעלה כי היא נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הקונקרטי, ואיננה מעוררת כל שאלה עקרונית שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור כאמור דרוש למניעת עיוות-דין. לפיכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ומשכך, כאמור, דינה להידחות (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

3.למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא ראיתי ממש בטענות המבקש ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשתו להוספת ראיה. זאת, לנוכח הכלל שלפיו ככלל, לא יוגשו ראיות חדשות בשלב הערעור (תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); לאחר שהמבקש לא הצביע על נסיבות המצדיקות את התערבות בית משפט זה בהחלטה כאמור של ערכאת הערעור; ולנוכח הנמקת בית המשפט המחוזי, שמקובלת עליי אף לגופה.

4.לנוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.