רע"א 379/19 פלוני נ. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.12.2018 (ע"א 1999-07-18, הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם , ו- א' רובין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 29.5.2018 (ת"א 41882-10-10, השופטת ע' אבמן-מולר ).

2.

מקור הבקשה שבפני בפוליסת ביטוח (להלן: הפוליסה ) שנחתמה בין המבקש למשיבה, חברת מנורה מבטחים בע"מ, אשר כללה, בין היתר, ביטוח בגין אבדן כושר עבודה. בטופס ההצעה לביטוח האמור, צוין כי מקצועו של התובע הוא "נהג גרר" וכי עיסוקו בפועל הוא "נהג גרר + מנהל". לאחר שנפגע המבקש בתאונת דרכים (להלן: התאונה ) הוא תבע את המשיבה על-פי הפוליסה, וקיבל ממנה פיצוי חודשי במשך שישה חודשים. בהמשך, המשיבה הפסיקה את התשלומים לאחר שנקבע על ידי מומחה מטעמה כי אף שהמבקש אינו יכול להמשיך בעיסוקו כנהג גרר הוא מסוגל לנהל ולפקח על עבודה בתחום עיסוקו.

3.

בשלב זה הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום ובה דרש לחייב את המשיבה לשלם לו פיצוי לפי תנאי הפוליסה, אשר לשיטתו מבטיחים לו תשלומים חודשיים עד לגיל 65 במקרה של אובדן כושר עבודה במקצועו.

4.

בית משפט השלום קיבל את תביעתו של המבקש באופן חלקי. לאחר שהכריע באשר לשיעורי הנכות שנגרמו למבקש כתוצאה מהתאונה, קבע בית משפט השלום כי הוא אכן איבד את כושר העבודה כנהג גרר, אך לא את הכושר לעבוד בעבודות ניהול. כמו כן, נקבע כי עבודות הניהול והפיקוח שבהן עובד המבקש לאחר קרות התאונה מהוות "עיסוק סביר אחר", בהתחשב בהשכלתו וניסיונו. אשר להיקף הכיסוי הביטוחי, נקבע כי הפוליסה מספקת שנתיים של ביטוח "מקצועי", קרי ביטוח המכסה מצב של אובדן כושר על פי מקצועו של המבוטח, ובהמשך מספקת ביטוח "קלאסי", דהיינו כזה המתייחס למצב של אובדן כושר לכל עיסוק סביר אחר לפי השכלתו וניסיונו של המבוטח.

5.

בית משפט השלום הוסיף וקבע כי אף שהמבקש לא איבד את יכולתו לבצע עבודות ניהול, שנכללו בגדר עיסוקו בפועל, הוא זכאי לתגמולי ביטוח "מקצועי" על פי הפוליסה למשך שנתיים. בהתאם לכך, בית משפט השלום הורה כי המשיבה תשלם למבקש סכום חודשי של 6,570 שקל (בצמוד למדד) לתקופה נוספת בת 18 חודשים מיום הפסקת העברת הפיצויים אליו, בצירוף ריבית מאמצע התקופה. בית משפט השלום קבע עוד כי על המשיבה להשיב למבקש את סכומי הפרמיה ששילם בתקופה האמורה, וכן להעניק לו פיצויים על הנכות הרפואית המשוקללת שנגרמה לו בתאונה.

6.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי (ע"א 39672-06-17, הנשיא א' פרקש , סגן הנשיא

מ' דרורי והשופט ע' שחם ). במסגרת הליך הערעור קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה להוספת ראיה – הקלטת שיחה עם סוכן הביטוח שערך את טופס הצעת הביטוח שהוגש במסגרת ההליך. בהמשך לכך

הושב הדיון לבית משפט השלום, אשר נתן פסק דין משלים בתובענה על סמך הראיה הנוספת ושמיעת עדותו של סוכן הביטוח. בית משפט השלום לא שינה ממסקנתו לפיה המבקש בוטח למשך שנתיים בביטוח "מקצועי" ולאחר תקופה זו בביטוח "קלאסי", כמתואר לעיל.

7.

המבקש חזר והגיש ערעור על פסק דינו המשלים של בית משפט השלום, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי פעל בתוקף סמכותו מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ודחה את הערעור באמצו את ממצאי העובדה והמסקנות המשפטיות של בית משפט השלום.

8.

בבקשה דנן המבקש משיג על ממצאיו של בית משפט השלום, וטענותיו מכוונות בעיקר כלפי הקביעה בדבר היקפו של הכיסוי הביטוחי שלו זכאי המבקש. בנוסף, מעלה המבקש השגות דיוניות ביחס להתנהלות המשיבה בהליכים הקודמים.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה, שמתמקדת בממצאי עובדה מובהקים, אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף לא התרשמתי כי דחייתה עלולה להוביל לעיוות דין.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.