רע"א 3797/06 נאסר אבו אלחאג' נ. אוסמה סלאח

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיאה מ' ארד), אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט א' דראל) שלא להעניק להם צו מניעה זמני כמבוקש.

1.המבקשים הם חלק מהבעלים של מספר חלקות מקרקעין באזור מזרח ירושלים, הידועות כחלקות 28, 29 ו-30 בגוש 30056. בתחום חלקות אלו ממוקם בית המלון "נשיונאל פאלאס" ( "National Palace Hotel" ), אודותיו נסובה המחלוקת בין הצדדים. ייאמר כבר עתה, כי מוסכם על הצדדים שמזה מספר שנים, רובצת על בית המלון משכנתא לטובת חברת "פי.בי.סי מימון" בע"מ ( "P.B.C FINANCE" LTD , להלן: חברת פי.בי.סי ). לטענת המבקשים, בעבר נוהל בית המלון על ידי חברת "נשיונאל פאלאס" בע"מ ( "NATIONAL PALACE" LTD ), שהינה חברה פרטית בבעלותם של בני משפחת אלחאג', עליה נמנים המבקשים, ושל בני משפחת אלקדמאני. בעקבות היקלעותה של החברה לקשיים כלכליים, העניקה לה חברת פי.בי.סי, לפני מספר שנים, הלוואה לסילוק החוב, בתמורה לרישום משכנתא לטובתה. לדברי המבקשים, המשיב טוען כי לזכותו התחייבויות, הן מבעלי המשכנתא והן מחלק מבעלי הקרקע, למכור לו את הבעלות על הקרקע ואת המשכנתא הרובצת עליה, ומכוח התחייבויות לכאוריות אלו, פלש הוא לנכס והחל לבצע בו פעולות בנייה שונות. כל זאת, לטענת המבקשים, בניגוד לרצון בעלי הנכס, שלא בהסכמתם ואף בלא ידיעתם, ותוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות.

2.בעקבות פלישתו הלכאורית של המשיב לנכס, פנו המבקשים ביום 25.4.06 לבית משפט השלום בירושלים בבקשה למתן צו מניעה זמני, המורה למשיב שלא להיכנס למקרקעין ושלא לעשות בו כל שינוי ו/או פעולה כלשהי, לרבות פעולות בנייה מכל סוג ולרבות פעולות להוצאת או הכנסת ציוד למקרקעין. עוד באותו יום, הורה בית משפט השלום כי הבקשה תידון במעמד שני הצדדים ביום 27.4.06, לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה.

3.בתגובה המקדמית שהגיש בא כוח המשיב לבית משפט השלום, לקראת הדיון בבקשה, ביקש הוא לדחות את הבקשה, תוך שהוא מציג מסכת עובדתית שונה בתכלית מזו שהציגו המבקשים. לטענתו, המשיב מחזיק ומנהל את המקרקעין כדין, בהתאם להסכמים שהמבקשים עצמם חתומים עליהם ומחויבים להם, ולפיכך, אין למבקשים כל סמכות לבקש צווי מניעה, בין קבועים ובין זמניים, כנגדו. ביתר פירוט, טוען המשיב, כי בהסכם שנכרת בין חברת פי.בי.סי לבין משפחת אלחאג', נקבע, בין היתר, כי חברת פי.בי.סי תהיה זכאית לקבל לידה את החזקה בבית המלון, על מנת לנהל את ענייניו השונים, וכי זכאית היא להעביר זכותה זו לכל צד ג' מטעמה. כפועל יוצא מהסכם זה, תפסה חברת פי.בי.סי חזקה מלאה במקרקעין, כבר לפני כ-5 שנים, ומאז ועד היום לא החזיקו המבקשים ו/או מי מבעלי המקרקעין, בקרקע. בחודש מרץ 2006 חתמה חברת פי.בי.סי הסכם עם המשיב, בו נקבע כי בהמשך לסמכותה של החברה לתפוס חזקה במקרקעין ולנהל את ענייני המלון בעצמה ו/או באמצעות אחרים, מעבירה היא את כל זכויותיה במשכנתא, לרבות זכותה הנ"ל, למשיב. המשיב התחייב לרכוש את זכויות המשכנתא של החברה בבית המלון תמורת למעלה מ-3 מיליון דולר, מהם כבר שילם לחברה למעלה מ-500,000 דולר. בנוסף, כמתחייב מההסכם שבין חברת פי.בי.סי לבעלי הקרקע ועל פי ההסכם בין החברה למשיב, מסרה החברה לידי המשיב, ביום 27.3.06, את החזקה בבית המלון. עוד מציין בא כוח המשיב, כי בעקבות חתימת ההסכם האמור, ניהל המשיב משא ומתן מואץ עם בני משפחת אלחאג' ובני משפחת אלקדמאני, ובסופו של דבר חתם עם מרביתם (למעט המבקשים ואחרים נוספים) על הסכם לרכישת זכויות הבעלות שלהם בבית המלון ובמקרקעין. לאור כל זאת, טוען הוא, כי לאחר שהמבקשים העבירו את החזקה במקרקעין לחברת פי.בי.סי, וזו בתורה, ומכוח הסמכות שהיתה בידה, העבירה אותה לידי המשיב, למעשה אין למבקשים כל זכות לדרוש כעת חזקה במקרקעין. כן מציין המשיב בתגובתו כי בקשת המבקשים לקבל צו מניעה אינה מוצדקת, משאינה עומדת באף אחד מן הקריטריונים המקובלים לכך. לטענתו, אין כל חיוניות והכרחיות למתן צו המניעה הזמני; אין ראיות כלשהן, ולו לכאורה, כי קיימת למבקשים עילה לתביעה; הנזק שייגרם למשיב ממתן צו המניעה חמור לאין שיעור מהנזק שייגרם, אם בכלל, למבקשים מאי נתינתו; וכן, בקשת המבקשים הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר. בין היתר, טוען בא כוח המשיב, כי המבקשים הסתירו מפני בית המשפט עובדות רלוונטיות רבות.

4.ביום 27.4.06 הורה בית משפט השלום על דחיית הדיון בבקשה ליום 24.5.06. בין היתר, הורה בית המשפט בהחלטתו כי:

"... 5. עד לדיון בבקשה ניתן צו לפיו יימנע המשיב מביצוע כל פעולה הטעונה היתר בנייה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, וזאת מבלי שניתן היתר בניה ומבלי שנמסרה על כך הודעה לב"כ המבקשים בתוך 3 ימים מיום קבלת ההיתר. לא תבוצע כל עבודה כאמור בסעיף זה אלא לאחר חלוף 7 ימים ממועד מסירת ההודעה לב"כ המבקשים.

6.עוד יימנע המשיב, בהתאם להצהרתו, מעשיית כל מעשה שיפגע בנכס פגיעה בלתי הפיכה, במובן זה שלא תבוצע כל פעולה שלא ניתן יהיה, במקרה שבו תתקבל התביעה, להשיב את המצב לקדמותו.

7.הצו האמור ייכנס לתוקפו לאחר שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סכום של 25,000 ₪ או ערבות בנקאית בסכום זה וכן יעמידו שלושה כתבי ערבות של תושבי ישראל בסך 10,000 ₪ כל אחת לצורך פיצוי המשיב על כל נזק שיגרם לו בשל הצו הארעי הניתן בהחלטה זו".

בנוסף, התיר בית המשפט לצדדים להגיש טיעונים משלימים ותצהירים משלימים, לקראת הדיון בבקשה. יצוין, כי בית המשפט סירב לבקשת המבקשים לקבוע את הדיון בבקשה למועד מוקדם יותר, בציינו כי נוכח החלטתו מיום 25.4.06, אשר התירה למשיב שהות קצרה בלבד להגשת תשובתו, יש לאפשר לו להגיש תצהיר ותשובה מפורטת לבקשה, ולפיכך לא ניתן לקבוע את הבקשה לדיון בימים הקרובים. יחד עם זאת, הובעה בהחלטה נכונות להקדים את הדיון במידה ויתפנה מועד מתאים לכך ביומן בית המשפט.

5.על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 4.5.06 דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי עיון בבקשה ובתשובתו המקדמית של המשיב, מעלה כי סיכויי המבקשים לזכות בבקשתם אינם כאלו המצדיקים היעתרות לבקשה בשלב מוקדם זה וכי גם הנזק שייגרם להם, אם ייגרם, בשל דחיית הבקשה, לעומת הנזק שיגרם למשיב אם יינתן הצו, איננו מצדיק העתרות לבקשה. כן ציין הוא כי מתשובת המשיב, עולה לכאורה גם כי המבקשים נמנעו מלציין בבקשתם את כל הפרטים הרלוונטיים לבקשה.

6.כעת, עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בבקשתם, שבים וחוזרים המבקשים על הגרסה העובדתית אותה הציגו בפני הערכאות דלמטה, תוך שהם חולקים הן על מסקנות הערכאות דלמטה והן על הנימוקים שעמדו ביסודן. כך למשל, מציינים הם כי החלטת בית משפט השלום היא מוטעית, חורגת מההלכות בדיני המקרקעין ופוגעת אנושות בזכות הקניין של המבקשים, וכי החלטת בית המשפט המחוזי מוטעית גם היא וחורגת מהוראות הדין. לטענתם, אף אם המשיב קיבל זכות כלשהי במשכנתא הרשומה על המקרקעין, עניין שעליו הם חולקים, הרי שאין הדבר מקנה לו כל זכות להיכנס לנכס ולעשות בו כשלו, תוך רמיסת זכויותיהם הקנייניות של בעלי הנכס. לאור כל זאת, מבקשים הם מבית משפט זה להיעתר לבקשתם וליתן להם צו מניעה זמני כמבוקש. יצוין, כי באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי למשיב לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך באם יינתן הצו, שכן אין לו כל זכות או בסיס לנקוט בפעולות אותן הוא נוקט, ואילו דחיית הבקשה תביא לכך שהם יפסידו את הנכס בצורה שלא תהא ניתנת לתיקון.

7.עיינתי בטענות המבקשים, בתשובה המקדמית שהגיש המשיב לבית משפט השלום וכן בהחלטות הערכאות דלמטה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בפתח הדברים, ראוי להזכיר, כי הלכה היא שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה שהכריעה בבקשה למתן סעד זמני, ובפרט כאשר מדובר בגלגול שלישי של אותה סוגיה (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ, תק-על 98(3) 73, עמ' 74 (1998). המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, ולמעשה די בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).

מעבר לכך, ולמעלה מן הדרוש, אציין כי ככלל, מקובלת עלי עמדת בית המשפט בהחלטתו, ודי בנימוקים שצוינו בה, כדי לדחות אף את בקשתם הנוכחית של המבקשים. יחד עם זאת, אבקש להדגיש מספר עניינים:

ראשית, מרבית טענותיהם של המבקשים הינן כלליות, ולא מצאתי כי יש בהם כדי לאמת או לבסס את הטענה לפיה המשיב אכן פלש לקרקע שבבעלותם ללא כל סמכות או עיגון חוקי לכך. מהתשובה המקדמית שהגיש בא כוח המשיב, לעומת זאת, עולה כי לאור ההסכמים השונים שנכרתו לכאורה בין המבקשים לחברת פי.בי.סי ובין החברה למשיב, יש בסיס לכאורי לפעולות המשיב, ובסיס זה לא הצליחו המבקשים להפריך. יצוין, כי למרות העובדה שבית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו את הקושי הקיים בכך שתשובת המשיב לא זכתה להתייחסות מפורשת של המבקשים בבקשתם, לא השכילו הם לעשות זאת אף בבקשתם הנוכחית, ואף זאת מטה את הכף לטובת מתן אמון בטענותיו של המשיב. מה גם, שתיאור הדברים שהובא על ידי המשיב בתשובתו, נראה, לפחות על פניו, משכנע ומבוסס יותר, מזה שהובא על ידי המבקשים.

שנית, לא הצליחו המבקשים לשכנעני כי מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה לטובתם. גם בהקשר זה טענותיהם היו כלליות בלבד, לא פירטו הם מה הנזק שייגרם להם ומה מידת היקפו, ולא השכילו להראות כי הנזק שייגרם להם מאי-מתן הצו המבוקש, חמור מהנזק שייגרם למשיב מנתינתו. זאת, בפרט אם יסתבר כי אכן נכונה טענת המשיב כי בהסכם שנכרת בין המבקשים לחברת פי.בי.סי, לפני מספר שנים, מסרו הם לידי החברה את החזקה על בית המלון ואת הסמכות לנהל את ענייניו, כך שממילא החזקה בפועל על בית המלון כבר אינה נתונה בידם.

שלישית, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי המבקשים לא ציינו בבקשתם את כל הפרטים הרלוונטיים לבקשה, וגם בכך, יש, לטעמי, כדי לפגום בבקשתם באופן משמעותי. בפרט, התייחסותם של המבקשים להליך התביעה העיקרי הינה ערטילאית ביותר, דבר היוצר קושי ממשי להבין מבקשתם מהן טענותיהם בתביעה, מהן הראיות עליהן היא מתבססת, ומהו הסעד המבוקש על ידם. קושי זה מקבל משנה תוקף נוכח העובדה כי המבקשים בחרו שלא לצרף לבקשה את כתב התביעה עצמו.

לבסוף, בקשתם המקורית של המבקשים קבועה לדיון בפני בית משפט השלום ביום 24.5.06, וזה צפוי להכריע בבקשה לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון במסמכים שיוגשו לו. עד אז, ובפרט נוכח העובדה כי מדובר במועד קרוב יחסית וכי ממילא לא נראה סביר שבפרק זמן זה יבצע המשיב פעולות משמעותיות ובלתי-הפיכות בנכס, לא מצאתי כי יש מקום לשנות מהחלטות הערכאות דלמטה.

8.הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב - אין צו להוצאות.