רע"א 38/13 יהד יזמות ובניין בע"מ נ. בן ציון לנגנטל, עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) בהפ"ב 30555-09-11 מיום 7.12.2012, במסגרתה נקבע כי המשיב 1 (להלן: המשיב ) זכאי לשכר טרחה בגין 35 דירות, ללא תלות במכירתן, וכי יש לחשב את שכר טרחתו לפי ממוצע מחירי הדירות שנמכרו.

עיקרי העובדות

2.

מקור הסכסוך מצוי בהסכמי קומבינציה שנחתמו בשנת 1997 בין המבקשת 1 (להלן: יהד ) לבין בעלים פרטיים של קרקע בגבעת שמואל, שיוצגו על-ידי המשיב, לפיהם התחייבה יהד לבנות על הקרקע בנייני מגורים. במקביל נערך הסכם שכר טרחה בין יהד לבין המשיב, לפיו הוענקה למשיב הבלעדיות בטיפול המשפטי במכירת דירות הפרוייקט, וכן נקבע כי ישולם לו שכר טרחה בשיעור של 1.5% מהמחיר הנקוב בחוזי המכירה, בצירוף מע"מ. יהד התחייבה כי שכר הטרחה המוסכם עבוד דירה או יחידה כלשהי, ישולם למשיב על-ידה, אף אם לא יבצע את המלאכה המשפטית בקשר לדירות. משהחלו הדירות להימכר, ובטרם קיבל המשיב את שכר טרחתו, הועברה המלאכה המשפטית לעו"ד אחר.

3.

תביעת המשיב לשכר טרחתו התבררה בבוררות. בפסק הבורר חויבה יהד לשלם למשיב פיצויי קיום בגין מניעת שכר הטרחה, ששיעורם נקבע כנגזרת ממחיר מכירת 93 דירות.

4.

יהד הגישה בקשה לביטול פסק הבורר. לטענתה, שגה הבורר כשחייב אותה לשאת בשכר המשיב בגין 93 דירות, כאשר רק 58 דירות נמכרו על-ידה, ויתר הדירות הנותרות הן של בעלי הקרקע, והם אלה שצריכים לשאת בשכר הטרחה בגינן. עתירת הביטול נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע כי הסכם שכר הטרחה חל על כלל הדירות, ואין כל זיקה בהסכם בין הדירות שנמכרו בפועל על-ידי יהד ובין שכר הטרחה. על כן, פסק הבורר שחייב את יהד לשלם שכר טרחה עבור 93 הדירות אושר, ומשלא הוגשה בקשת רשות ערעור, הפסק הפך לחלוט.

5.

לאחר שיהד לא שילמה את שכר הטרחה שבו חוייבה, ומשפסק הבורר לא נקב בסכום הפיצוי, הגיש המשיב בקשה למנות כונס נכסים, כדי לחשב את סכום שכר הטרחה. יהד שילמה את חובה ביחס לדירות שנמכרו על-ידה, והמחלוקת התמקדה סביב 35 הדירות שלא נמכרו על-ידי יהד, אלא נמסרו לבעלי הקרקע. יהד טענה כי ביחס לדירות אלו אין לה כל מידע. בהחלטה מיום 19.9.2012 נעתר בית המשפט לבקשה ומינה את ב"כ המשיב ככונס נכסים. בית המשפט הורה לכונס הנכסים להגיש פסיקתא שתכלול את פרטי 35 הדירות, תוך שצויין כי זיהוי הדירות אינו שנוי במחלוקת. כונס הנכסים הגיש פסיקתא, לה צורפה רשימת הדירות, ועליה חתם בית המשפט ביום 28.10.2012.

6.

ביום 13.11.2012 הגישה יהד "בקשה לביטול הפסיקתא ולעיכוב הליכים". נטען כי רשימת הדירות שצורפה לפסיקתא היא רשימה פיקטיבית, וכי בגין חלק מהדירות שילמה יהד שכר טרחה למשיב. עוד צרפה יהד לבקשה רשימה נגדית של דירות המשקפות לדעתה את 35 הדירות שנותרו במחלוקת.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בית המשפט דחה את בקשת יהד. בית המשפט עמד על כך שסבר כי המחלוקת בין הצדדים נובעת משווי הדירות, אלא שבמהלך הדיון בבקשה התברר כי בקשת יהד נסובה סביב שאלת חיובה בשכר טרחה בגין 35 הדירות הנותרות. יהד טענה בדיון כי חיובה לשלם את שכר הטרחה מותנה בכך שהתקיימה מכירה בפועל של הדירה על-ידי הבעלים, וכי המשיב לא קיבל שכר טרחה בגין המכירה מהבעלים או מהרוכש. בית המשפט המחוזי קבע כי דרך התנהלותה של יהד לוקה בחוסר תום לב, שכן בתגובתה לבקשה למינוי כונס נכסים הצהירה כי אין לה מידע לגבי 35 הדירות הנותרות, ואילו בבקשתה הנוכחית צירפה את רשימת הדירות. כמו כן נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי כי בקשת יהד מהווה כסות בלבד לניסיון נוסף מטעמה לחלוק על חיובה לשלם שכר טרחה בגין 35 הדירות הנוספות, סוגיה שכבר הוכרעה הן על-ידי הבורר, הן על- ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי תנאי המכירה בפועל על-ידי הבעלים, אשר לטענת יהד הוא תנאי מוקדם לחבותה, אינו מופיע בפסק הבורר ואינו מתיישב עם הגיונו של הסכם שכר הטרחה ואף עם עמדתה של יהד עצמה. גם הדרישה להתליית זכאות שכר הטרחה בהצהרת המשיב כי לא קיבל שכר טרחה בגין הליך מכירה נוסף, לא בא זכרה בפסק הבורר. על כן, נדחתה בקשת יהד. עוד נקבע כי מכיוון שהמשיב לא חלק על רשימת הדירות שצורפה לבקשת יהד, ומכיוון שזיהוי הדירות אינו מטרה העומדת בפני עצמה, אלא אמצעי בלבד לכימות שכר הטרחה, הרשימה שצורפה לפסיקתא תוחלף ברשימת שצורפה על-ידי יהד; כונס הנכסים יברר אילו מן הדירות נמכרו לצד שלישי, והתמורה תשמש כבסיס לגזירת שכר הטרחה; באשר ליתר הדירות שלא נמכרו, יחושב שכר הטרחה לפי ממוצע מחירי המכירה של הדירות שנמכרו בפועל.

נימוקי בקשת רשות הערעור

8.

לטענת יהד, נקבע בפסק הבורר כי למשיב מגיע שכר טרחה ממחיר המכירה של 93 הדירות. על כן, שגה בית המשפט כשקבע כי המשיב זכאי לשכר טרחה ללא תלות במכירת הדירות. עוד טוענת יהד כי תביעתו של המשיב היא תביעה למתן חשבונות, על כן התביעה מעצם מהותה יכולה להתייחס רק למכירות שנעשו בעבר עד ליום הגשת התביעה. כמו כן טוענת יהד כי שגה בית המשפט כשקבע כי המשיב זכאי לשכר טרחה אף אם קיבל שכר טרחה עבור המכירות מבעלי הקרקע הפרטיים, שכן לעמדתה מדובר בשכר טרחה כפול אשר עולה לכדי עשיית עושר ולא במשפט.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטות בית המשפט המחוזי בעניין זה, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה. יהד חוזרת בבקשתה על טענותיה שנטענו בבקשה לביטול פסק הבורר. בפסק הדין אשר אישר את פסק הבורר נקבע במפורש כי תביעת המשיב אינה תביעה למתן חשבונות, וכי היא עוסקת בזכאותו לשכר הטרחה. כמו כן, נקבע כי הבורר אשר דן ארוכות בשאלת זכאות המשיב לשכר הטרחה, קיבל את דרישת המשיב לפיצויי קיום, וקבע בפירוש כי המשיב זכאי לשכר טרחה בשיעור 1.5% בגין 93 דירות. יהד לא ביקשה לערער ופסק הבורר הפך לחלוט. על אף שנקבע הן בפסק הבורר, הן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי יהד חבה בשכר טרחה עבור 93 הדירות, כולל 35 הדירות שאינן בבעלותה, יהד מנסה כעת לתקוף קביעה זו באופן עקיף ובטענה שאינה חבה בשכר טרחה עבור הדירות שלא נמכרו לצדדים שלישיים. לא מצאתי ממש בטענה זו. דעתי כדעת בית המשפט המחוזי כי פסק הבורר אינו מתנה את שכר הטרחה עבור הדירות הנותרות במכירת הדירות בפועל, ואף יהד בדיון בבקשה ציינה בתשובה לשאלת בית המשפט כי הדבר אינו עולה מפסק הבורר (עמוד 9 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, עמדתה של יהד אינה מתיישבת עם הסכם שכר הטרחה אשר קבע במפורש כי יהד מתחייבת לשלם את שכר הטרחה בגין כל היחידות בפרוייקט. לא מצאתי גם כל עיגון בפסק הבורר לטענת יהד לפיה אין היא חבה בשכר טרחה מקום בו המשיב קיבל שכר טרחה מן הבעלים או מן הרוכש.

10.

לפיכך החלטתי לדחות את בקשת הרשות לערער, ממילא אין עוד מקום להידרש לבקשה לעיכוב הביצוע, והיא נמחקת בזאת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.