רע"א 3801/97 רמי פרץ נ. מדינת ישראל

1.המערער הואשם ביחד עם אחיו בכתב אישום אחד, כאשר הוא הואשם בעבירת הריגה בניגוד לסעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977- ובעבירת קשירת קשר לביצוע תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק הנ"ל.

אחיו של המערער הואשם בעבירת קשירת קשר לביצוע תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק הנ"ל ובעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382 לחוק הנ"ל.

2.שני האחים, המערער ואחיו, הודו כל אחד באשמות שיוחסו לו, ובית משפט קמא גזר את דינם והטיל על המערער, ברוב דעות, שתיים עשרה שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, ועל אחיו הוטל עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. דעת שופט המיעוט היתה להטיל על המערער שבע עשרה שנות מאסר בפועל.

3.הערעור הוא על העונש. עורך-דין אבנון בא-כוחו של המערער טוען הן בהודעת הערעור והן בפנינו שהעונש שהוטל על המערער הנו חמור ובמיוחד שהעונש שהוטל על אחיו של המערער, שהוא היה יוזם האירוע והדמות הדומיננטית בכל האירוע, הנו עונש קל ולטענת הסניגור נסיבות המקרה לא הצדיקו הטלת עונש בהפרש כה גדול בין האחים.

4.במסגרת הנמקתו לגזר הדין, הדגיש בית המשפט קמא את חומרת העבירה וציין שלמערער אין עבר פלילי, כאשר לאחיו היו שתי הרשעות קודמות, ועוד ציין שבתסקירי המבחן שהוגשו תואר הרקע האישי הקשה בבית הוריו של המערער שהיה רווי יחסים קשים ואלימות בין ההורים.

עוד ציין בית משפט קמא שמדובר בעבירת הריגה שגרמה למותו של אדם מבוגר, נשוי ואב לשלושה ילדים, על לא עוול בכפו. המערער לאחר ששמע על התגרה שפרצה בין אחיו לבין המנוח קשר קשר לחסל חשבונות עם המנוח בדרכי אלימות והצטייד לצורך כך בסכין, שני האחים התנפלו על המנוח, כאשר במהלך הניסיון להפריד בין הניצים, וכאשר האח הוחזק בידי שומר אחר, נעץ המערער את הסכין ופעמיים הישר לתוך לבו של המנוח.

לדעתנו צדק בית משפט קמא כאשר קבע שנסיבות המקרה קרובות לעבירת הרצח. וצדק כאשר קבע שרמת הענישה המתבקשת במקרה חמור וזדוני שכזה, צריכה להיות קשה וחמורה בהרבה מרמת הענישה המקילה ודעתנו שעונש של שתיים עשרה שנות מאסר בפועל אינו חורג ממסגרת ענישה הולמת במקרים כאלה שתוצאתם האכזרית היתה קיפוח חיי אדם.

5.בית משפט קמא קבע שאכן האח הוא אשר פתח בתגרה בשלב הראשון, וקשר קשר עם המערער ל"חסל חשבון" עם המנוח והוא אף צעק לעבר המנוח בשלב השני של הקטטה: "אני אהרוג אותך, אני לא יודע מה אני אעשה לך". ועוד קבע שניתן לקבוע, למעשה כי האח הוא שגרר את המערער להשתתפות באירוע, אולם לא הוכח שהאח ידע שהמערער היה מצוייד בסכין בשעה שהשניים שבו לזירת האירוע. ולדעתנו צדק בית משפט קמא בקביעותיו הנ"ל. והנסיבות הזמינו בית משפט להטיל העונשים כפי שהוטלו.

6.לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים שאין ממש בערעור. העונש שהוטל על המערער ובנסיבות הענין לא מצדיק התערבותנו.

התוצאה היא שהערעור נדחה.