פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 3801/97 רמי פרץ נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ערעור על חומרת עונש בעבירת הריגהערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת עונשו של מי שהורשע בהריגה לאחר שדקר את המנוח במהלך קטטה. נקבע כי נסיבות המקרה קרובות לרצח ולכן עונש של שתים עשרה שנות מאסר בפועל אינו חורג ממסגרת ענישה הולמת. בית המשפט קיבל את קביעות בית המשפט המחוזי לפיהן אחיו של המערער פתח בתגרה וגרר אותו להשתתף בה.

העובדות

המערער והנאשם האחר, אחיו, הואשמו בכתב אישום אחד ובעבירות של הריגה, קשירת קשר לתקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. שניהם הודו בהאשמות. המערער נידון לשתים עשרה שנות מאסר בפועל, ואחיו לשנתיים מאסר בפועל. המערער נעץ סכין בלבו של המנוח במהלך קטטה שיזם אחיו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם עונש של שתים עשרה שנות מאסר בפועל בגין הריגה שנעשתה בקשר לתגרה חמור מדי?
  2. 2.האם יש הצדקה להפרש העונשים הגדול בין המערער לבין אחיו שהיה יוזם האירוע?

הלכות

  1. 1

    עבירת הריגה שנסיבותיה קרובות לרצח, שבוצעה מתוך זדון, מחייבת רמת ענישה קשה וחמורה בהרבה מרמת הענישה המקילה.

    ״לדעתנו צדק בית משפט קמא כאשר קבע שנסיבות המקרה קרובות לעבירת הרצח.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עונש של שתים עשרה שנות מאסר בפועל אינו חורג ממסגרת ענישה הולמת במקרה של קיפוח חיי אדם בנסיבות כאלה.

    ״ודעתנו שעונש של שתיים עשרה שנות מאסר בפועל אינו חורג ממסגרת ענישה הולמת במקרים כאלה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הריגה
  • קשירת קשר
  • תקיפה בנסיבות מחמירות
  • מאסר בפועל
  • מאסר על תנאי
  • ענישה הולמת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

3801/97

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופטת ד' ביניש

כבוד

השופט ע' ר' זועבי

המערער

:

רמי

פרץ

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו,

מיום 5.5.97, בת.פ.ח. 96/96,

שניתן

על ידי כבוד השופטים: א' סטרשנוב,

ז'

המר, ש' טימן

תאריך

הישיבה: ז' בתמוז תשנ"ט (21.6.99)

בשם

המערער: עו"ד צבי אבנון

בשם

המשיבה: עו"ד רבקה לוי גולדברג

בשם

שירות המבחן: גב' זהבה מור

פסק-דין

1.המערער הואשם ביחד עם אחיו בכתב אישום אחד, כאשר הוא הואשם בעבירת הריגה בניגוד לסעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977- ובעבירת קשירת קשר לביצוע תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק הנ"ל.

אחיו של המערער הואשם בעבירת קשירת קשר לביצוע תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 499(א)(1) לחוק הנ"ל ובעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382 לחוק הנ"ל.

2.שני האחים, המערער ואחיו, הודו כל אחד באשמות שיוחסו לו, ובית משפט קמא גזר את דינם והטיל על המערער, ברוב דעות, שתיים עשרה שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, ועל אחיו הוטל עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. דעת שופט המיעוט היתה להטיל על המערער שבע עשרה שנות מאסר בפועל.

3.הערעור הוא על העונש. עורך-דין אבנון בא-כוחו של המערער טוען הן בהודעת הערעור והן בפנינו שהעונש שהוטל על המערער הנו חמור ובמיוחד שהעונש שהוטל על אחיו של המערער, שהוא היה יוזם האירוע והדמות הדומיננטית בכל האירוע, הנו עונש קל ולטענת הסניגור נסיבות המקרה לא הצדיקו הטלת עונש בהפרש כה גדול בין האחים.

4.במסגרת הנמקתו לגזר הדין, הדגיש בית המשפט קמא את חומרת העבירה וציין שלמערער אין עבר פלילי, כאשר לאחיו היו שתי הרשעות קודמות, ועוד ציין שבתסקירי המבחן שהוגשו תואר הרקע האישי הקשה בבית הוריו של המערער שהיה רווי יחסים קשים ואלימות בין ההורים.

עוד ציין בית משפט קמא שמדובר בעבירת הריגה שגרמה למותו של אדם מבוגר, נשוי ואב לשלושה ילדים, על לא עוול בכפו. המערער לאחר ששמע על התגרה שפרצה בין אחיו לבין המנוח קשר קשר לחסל חשבונות עם המנוח בדרכי אלימות והצטייד לצורך כך בסכין, שני האחים התנפלו על המנוח, כאשר במהלך הניסיון להפריד בין הניצים, וכאשר האח הוחזק בידי שומר אחר, נעץ המערער את הסכין ופעמיים הישר לתוך לבו של המנוח.

לדעתנו צדק בית משפט קמא כאשר קבע שנסיבות המקרה קרובות לעבירת הרצח. וצדק כאשר קבע שרמת הענישה המתבקשת במקרה חמור וזדוני שכזה, צריכה להיות קשה וחמורה בהרבה מרמת הענישה המקילה ודעתנו שעונש של שתיים עשרה שנות מאסר בפועל אינו חורג ממסגרת ענישה הולמת במקרים כאלה שתוצאתם האכזרית היתה קיפוח חיי אדם.

5.בית משפט קמא קבע שאכן האח הוא אשר פתח בתגרה בשלב הראשון, וקשר קשר עם המערער ל"חסל חשבון" עם המנוח והוא אף צעק לעבר המנוח בשלב השני של הקטטה: "אני אהרוג אותך, אני לא יודע מה אני אעשה לך". ועוד קבע שניתן לקבוע, למעשה כי האח הוא שגרר את המערער להשתתפות באירוע, אולם לא הוכח שהאח ידע שהמערער היה מצוייד בסכין בשעה שהשניים שבו לזירת האירוע. ולדעתנו צדק בית משפט קמא בקביעותיו הנ"ל. והנסיבות הזמינו בית משפט להטיל העונשים כפי שהוטלו.

6.לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים שאין ממש בערעור. העונש שהוטל על המערער ובנסיבות הענין לא מצדיק התערבותנו.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

ניתן היום, ז' בתמוז תשנ"ט (21.6.99).

המשנה לנשיא ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97038010.

U03

/אמ

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 3801/97

הלכות

  1. 1עבירת הריגה שנסיבותיה קרובות לרצח, שבוצעה מתוך זדון, מחייבת רמת ענישה קשה וחמורה בהרבה מרמת הענישה המקילה.
  2. 2עונש של שתים עשרה שנות מאסר בפועל אינו חורג ממסגרת ענישה הולמת במקרה של קיפוח חיי אדם בנסיבות כאלה.