רע"א 3816-23 רע"א 3816-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.4.2023 (ענ"א 6830-04-23, השופטת ד' מרשק מרום). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 3.4.2023 (תנ"ז 20459-09-22, השופטת נ' גדיש).

2.מקורו של ההליך דנן בסכסוך ממושך שנסב על הסדרי המשמורת ביחס לבתם הקטינה של המבקשת ושל המשיב 2 (להלן: האב), שהתגרשו זו מזה בשנת 2015. הקטינה, המצויה על הרצף האוטיסטי, היא כיום בת שמונה וחצי. לשניים ילדה נוספת בת 15. מאז הגירושים הקטינה הייתה במשמורת משותפת בין ההורים.

3.מבלי להידרש לפרטים שאינם נחוצים כאן, יצוין כי הסכסוך האמור הביא להתדרדרות במצבה הנפשי של הקטינה. ביום 12.6.2022 הורה בית המשפט לענייני משפחה על הוצאת הקטינה למרכז החירום "הדסים" (להלן: מרכז החירום), שבו היא שוהה גם עתה.

4.במהלך התקופה שחלפה מאז החלה הקטינה לשהות במרכז החירום, לבקשת האפוטרופא לדין של הקטינה, ועל רקע טענות לניכור הורי מצד המבקשת, שני ההורים הופנו לבדיקות מסוגלות הורית במכון אל"י (האגודה להגנת הילד, להלן: המכון). ביום 9.3.2023 הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה חוות דעת מטעם המכון שבה נקבע כי מסוגלותה ההורית של המבקשת נמצאה בלתי-תקינה. חוות הדעת המליצה לפיכך על קביעת זמני שהות עם המבקשת באופן מוגבל ובפיקוח. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 23.2.2023 המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה חוות דעת פרטית מטעמה, שציינה כי היא "עומדת ברף הכשירות להורות" והמליצה על הדרכה הורית. עוד יש להוסיף כי מספר חודשים קודם לכן, ביום 27.10.2022, הוגשה גם חוות דעת מטעם המכון ביחס לאב, שכללה התרשמות באשר לכך שנוצר ניכור הורי כלפי האב, ועל כן המליצה על טיפול הורי לצד טיפול שיינתן לקטינה ולאחותה.

5.ביום 16.3.2023 המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה הודעה על צירוף תמליל של שיחה שנערכה בינה לבין אחד הפסיכיאטרים המומחים מהמכון במהלך האבחון והוקלטה על ידה. המבקשת טענה שהתמליל אינו תואם את מסקנות האבחון, ומעלה כי אלו אינן מדויקות. בהחלטתו מיום 21.3.2023 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי על מנת שיוצג לו תמליל של שיחה שנערכה לצורך האבחון יש להגיש בקשה מתאימה ובה הצהרה על כך שההקלטה נעשתה בידיעתו ובהסכמתו של המאבחן. המבקשת לא הגישה בקשה שכזו.

6.ביני וביני, ביום 19.3.2023 התכנסה ועדת תכנון וטיפול (להלן: הוועדה) בעניינה של הקטינה. עמדת הוועדה הייתה כי טוב היה למצוא לקטינה – המביעה באופן עקבי רצון לחזור לבית אמה – מסגרת חוץ ביתית. אולם, מאחר שלא נמצאה מסגרת מתאימה, הוועדה המליצה כי הקטינה תשהה בביתו של האב, על-פי צו השגחה בקהילה.

7.בהמשך לכך, ביום 22.3.2023 הגישה המשיבה 1, עובדת סוציאלית לחוק הנוער מהאגף לשירותים חברתיים, בקשה ובה עתרה, בין היתר, לשינוי של צו ההוצאה ממשמורת שהוצא בעניינה של הקטינה לצו השגחה בקהילה. ביום 2.4.2023 נערך דיון בבית המשפט לענייני משפחה בבקשה ובו, בין היתר, חזרה המבקשת על כך שעל בית המשפט לתת דעתו לתמליל האבחון שהגישה.

8.למחרת הדיון קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הקטינה תשוב לבית אביה על-פי צו השגחה בקהילה.

9.ביום 4.4.2023 המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. המשיבה 4, באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה במשרד הרווחה, הגישה תגובה לבקשה, ובה הביעה עמדתה לפיה ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה אינה ישימה משום שהקטינה מתנגדת לקיומו של קשר רציף עם אביה. לצד זאת, ובשולי הדברים, הוסיפה המשיבה 4 כי אין לאפשר את הגשת התמליל הנזכר, שכן הדבר מהווה התנהלות בחוסר תום לב, פוגע בשיטות האבחון ובפרטיותו של המאבחן, וכן עומד בסתירה לפסיקתו של בית משפט זה ברע"א 2948/10 גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (1.2.2012) (להלן: עניין גליצנשטיין).

10.בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור, ולגופו של עניין הורה על ביטול החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מן הטעם שזו אינה ישימה. במקביל בית המשפט המחוזי נתן הוראות שונות באשר להמשך הטיפול בתיק בבית המשפט לענייני משפחה. בין השאר, בית המשפט המחוזי קבע כי התמליל שהוגש אינו מהווה ראיה קבילה, ועל יש להוציאו מתיקי בית המשפט בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור.

11.הבקשה שבפני מכוונת כלפי רכיב זה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, יש לאפשר לה להגיש את התמליל כראיה מטעמים שעניינם קידום הצדק וחקר האמת.

12.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתיקי הערכאות הקודמות במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הטעמים שהציגה המבקשת לקבלת בקשתה אינם תואמים את אמות המידה הדרושות לצורך קבלתה של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהקשר זה יש לציין כי השאלה של הקלטת פגישה עם מומחה ללא ידיעתו ואישורו נדונה זה לא מכבר בעניין גליצנשטיין, ובמובן זה בחינתה בהקשר הנוכחי היא בעלת גוון יישומי. לכך יש להוסיף, כי בשלב הנוכחי, הטיפול בעניינה של הקטינה נמשך, לאחר שעיקר טענותיה של המבקשת התקבל בכל הנוגע לכך שאין להורות על שהות שלה בבית האב. על כן, ניתן אף להתרשם כי הדיון ביישומה של הלכת גליצנשטיין עשוי להיות, בשלב זה, נעדר נפקות מעשית.

13.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.