רע"א 3819/15 ערן פישמן נ. זאב גרופ בע"מ

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב יפו בת"א 52271-05-14 (מפי כב' השופטת ד"ר מ' אגמון גונן ), בה נדחו מרבית סעיפי בקשת גילוי המסמכים של המבקשים.

1.

המבקשים הינם המייסדים ובעלי המניות הקודמים של אתר ווייזביי ( WiseBuy ) (להלן: האתר ). במרץ 2010 נכרת הסכם בין האתר לבין חברת זאפ (להלן: זאפ ), בו רכשה זאפ 100% ממניות האתר. התמורה בגין המכירה חולקה לשני חלקים. החלק הראשון היה תמורה מוסכמת, שהועברה במועד המכירה. החלק השני היה תמורה תלוית תוצאות – שבמסגרתו קיבלו המבקשים אחוזים מסוימים מרווחי האתר, שהמשיך להתנהל באופן עצמאי גם לאחר רכישתו. סעיף 4.8 לחוזה הרכישה קבע:

"עד לתשלום מלוא התמורה למוכרים תפעל הרוכשת בתום לב ותשקיע מאמצים מקובלים, בשקידה הראויה ועל פי שיקול דעתה העסקי הסביר, על מנת לפתח את עסקי החברה ולהגדיל את הכנסות החברה ורווחיה"

סעיף 6 לחוזה מאפשר למבקשים לפקח על הסכומים שמועברים להם, ועיקרו קבלת מידע תקופתית בנוגע לאתר. מידע זה כלל דו"חות רבעוניים על הכנסות האתר, מידע רלוונטי שיופק פעם בחצי שנה, דו"חות שנתיים, הסכמים עם לקוחות ועוד. לטענת המבקשים, לא רק שמידע רלוונטי רב לא הועבר אליהם, אלא שזאפ הפרה את החוזה בכך שהזניחה את האתר, כך שתוצאותיו העסקיות הושפעו לרעה. לבית משפט קמא הוגש כתב תביעה, ובמהלכו הגישו המבקשים בקשה לגילוי מסמכים. חלק מן המסמכים התייחסו לנתונים הנוגעים לאתר, כגון מספר חשיפות והקלקות, הכנסות האתר וכו'. חלק אחר התייחס לכל כתבי בי דין בהליכים שונים שהתנהלו אל מול זאפ. חלק נוסף עסק במסמכים הקשורים בעיקר בנתונים של זאפ עצמה. הבקשה שנגעה לשתי הקבוצות המסמכים הראשונות אושרה על ידי בית משפט קמא. אולם, כל הבקשות שעסקו בנתוני זאפ נדחו.

בית משפט קמא נימק החלטתו בארבע סיבות. ראשית, הצדדים חתמו חוזה, ובו הגדירו את המסמכים שאותם יקבלו בעלי האתר לשם פיקוח, ואם רצו לקבל מסמכים נוספים – היה עליהם לקבוע זאת בחוזה. שנית, נטען כי מדובר בדו"חות שאינם קיימים, וכי הדין קובע שאין צורך להפיק דו"חות מיוחדים לטובת הצד שכנגד. שלישית, על פי הנספחים לבקשת גילוי המסמכים, הונפקו למבקשים דו"חות חודשיים ובהם פירוט העונה על מרבית הרכיבים הנדרשים בבקשה. על כך הוסיף בית משפט והסביר כי מדובר בסודות עסקיים ומסחריים של זאפ, והדבר מהווה סיבה נוספת שלא לחשוף את הדברים.

המבקשים טוענים כי שגגה נפלה בהחלטת בית משפט קמא. טענתם העיקרית הינה שהחוזה שנחתם בין הצדדים מעגן את זכותם לקבל מסמכים אלו, בכדי לקבוע מהם הסכומים אותם הם זכאים לקבל. כמו כן, טוענים הם כי מדובר בדו"חות קלים להפקה, שלא הוכח שמהווים סודות מסחריים של המשיבה וכי מרבית המידע המבוקש כלל לא הועבר.

2.

דין הבקשה להידחות. באשר לחוזה, סעיף 6 – על ארבעת תתי סעיפיו – תומך, על פי לשונו, בעמדת בית משפט קמא. בראיה כוללת יותר של הליכי גילוי ועיון במסמכים, סבורני כי די בכוח המצטבר של הסיבות בהחלטת בית משפט קמא שהובאו לעיל, כדי להוביל למסקנה שאין להיעתר לבקשה. במסגרת הליך זה די לומר כי הדרישות בסעיפים 2-9 בבקשת גילוי המסמכים של המבקשים מעלות שאלות של ממש בדבר התאמת חלק זה של הבקשה לחובת הגילוי במסגרת תובענה אזרחית. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי חלק זה של בקשת הגילוי דורש מהמשיבות להנפיק מסמכים. כך או כך, העניין אינו מצדיק מתן רשות ערעור.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, המבקשים יישאו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של המשיבות בסך 6,000 ₪.