רע"א 3831/20 דורון זנקו נ. בנק מזרחי טפחות

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.3.2020 בת"א 33754-11-19 (השופט ד' חסדאי ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש למתן סעד זמני.

2.

אלו הן, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין: בשנת 1995 הסכים המשיב 1 (להלן: הבנק ) לממן פרויקט בנייה של 20 יחידות דיור בשכונת נאות אפקה בתל-אביב, במקרקעין שבאותה עת היו בבעלות אביו של המבקש ושל אחרים. להבטחת המימון שניתן, שועבדו המקרקעין לטובת הבנק, ונרשמה לטובתו משכנתה "על הקרקע וכל הבנוי ושיבנה עליה" . בשנת 2003 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכנתה. מאז, נוהלו בין הבנק לבין המבקש וליתר בעלי המקרקעין, הליכים רבים. עיקרי ההליכים תוארו בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן ברע"א 4163/19 גבריאל נ' בנק המזרחי בע"מ (25.6.2019); לא אחזור עליהם כאן.

3.

ביום 14.11.2019 פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה, שבה ביקש סעד הצהרתי, לפיו הוא "זכאי לפדות את דירתו [...] וזאת בתשלום הסכום שהינו חב [לבנק], סכום שניתן לו למבקש כהלוואה לשם רכישת הדירה אותה אכן רכש" . בד בבד עם המרצת הפתיחה, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני, שבה ביקש להורות כי הדירה שבמחלוקת "לא תימכר או תועבר לצד ג – וזאת עד להכרעה בתובענה" .

4.

ביום 1.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש, תוך שקבע כי סיכויי התובענה להתקבל נמוכים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק. בית המשפט עמד על כך, שהמבקש ויתר מקבלי האשראי חתמו על 'מכתב אשראי', שבו התחייבו להעמיד כבטוחה "משכנתא מדרגה ראשונה בלתי מוגבלת בסכום על זכויות הבעלות במקרקעין במלואן" . מכאן, הסיק בית המשפט שהמשכנתה נוצרה ונרשמה מכוח הסכמתו של המבקש, וכי הוא לא הצליח לטעת ספקות בתוקפה. אשר למאזן הנוחות נקבע, כי המבקש לא פרט אילו נזקים יגרמו לו מדחיית הבקשה, ו "כלל לא יצק תוכן כלשהו" לתנאי זה. צוין, כי הוא אינו מתגורר בדירה, וכי צו חלוט לפינוי הדירה ניתן זה מכבר בהליך אחר המתנהל בין הצדדים. בנסיבות אלו, נוטה הכף לטובת הבנק, שהחל בהליך מימוש המשכנתה כבר בשנת 2003.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שיחס משקל מכריע למסמך האשראי. לטענתו, הבנק מפלה אותו בהשוואה ליתר החתומים על מסמך האשראי, שזכו לקבל את דירותיהם, וזאת על אף שבניגוד אליהם הוא לא חתם על המסמכים הנלווים שאליהם מפנה מסמך האשראי. עוד מלין המבקש על כך שבית המשפט המחוזי התעלם מטענותיו לגבי מרמה והטעייה מצד הבנק.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה מאת המשיבים.

כמצוין לעיל, המבקש אינו מתגורר בדירה שבמחלוקת, שלגביה ניתן צו פינוי חלוט. המבקש אינו מכחיש זאת, ובקשתו נעדרת התייחסות לקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה הוא לא פרט את הנזקים שיגרמו לו ו "כלל לא יצק תוכן " לבקשה בעניין מאזן הנוחות. בנסיבות אלו, ובהתחשב בתקופה הארוכה שבה מתנהלים ההליכים בעניין מימוש המשכנתה סבורני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי לטובת הבנק. משאלו הם פני הדברים, איני רואה צורך להידרש בשלב זה להשגות המבקש על קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגבי סיכויי הערעור. טענותיו המהותיות יתבררו לאשורן במסגרת ההליך העיקרי.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.