רע"א 3846/00 אס.אן.אי מערכות רפואיות בע"מ נ. לונג השקעות בע"מ

1.לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שטרנברג-אליעז) מיום 14.5.00 בת.א. 1082/00. כן מוגשת בקשה לעיכוב הליכי בוררות המתנהלת בין המבקשת למשיבה 1 בפני המשיב 2 הבורר עו"ד עמרם גולן, וזאת עד למתן החלטה סופית בבקשת רשות ערעור זו.

2.נתתי דעתי לעיקרי בקשת רשות הערעור על נספחיה וכן לטעמי הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות ובאתי לידי מסקנה כי אין להיעתר לבקשות אלה, וזאת אף בלא בקשת תשובה.

3.יש לבחון אם קיימת עילה לבקשת רשות הערעור, שאם יימצא כי אין הדבר כך, ממילא תידחה על הסף הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות.

נראה לי כי לא הונחה תשתית לביסוסה של עילה למתן רשות ערעור וזאת מן הטעמים הבאים:

4.בין הצדדים נחתם הסכם השקעה ביום 14.2.94 לפיו רכשה המשיבה את מניות המבקשת, וזאת במסגרת תכניתה של המבקשת להרחיב את פעילותה ולהנפיק מניות לציבור הרחב ולרושמן בבורסה לניירות ערך. תכנית זו לא צלחה והמשיבה ביקשה לבטל את רכישת המניות ולקבל מהמבקשת החזר של השקעתה. המבקשת התנגדה, וכתוצאה מכך הועבר הענין להכרעה בבוררות.

בפסק הבוררות הראשון שניתן על ידי הבורר עו"ד אלי זוהר נדחתה תביעתה של המשיבה. בעקבות כך, היא הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי ובקשתה נתקבלה.

בית משפט קמא החליט ביום 6.7.98 (ה.פ. 719/97) כדלקמן:

"במקרה שבפנינו הגיע הבורר המלומד למסקנה כי הוא מנוע ליתן סעד שמשמעו הפחתת הון אסורה. בנסיבות אלה, אין מנוס מביטול פסק הבוררות והעברת הסכסוך לבורר אחר. בהעדר הסכמה תוך שבעה ימים על אישיות הבורר, יתמנה על ידי בית המשפט." (להלן - "ההחלטה הראשונה").

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית משפט קמא אשר נדחתה בבית משפט זה ביום 5.9.99.

הסכסוך הועבר, איפוא, להכרעה בפני בורר חדש - עו"ד עמרם גולן, וכאן התעוררה מחלוקת כיצד ינוהל ההליך, ובהקשר לכך עלתה שאלת פרשנות ההחלטה הראשונה שניתנה על ידי בית משפט קמא: האם כוונת ההחלטה היתה כי הבורר החדש יקבל לידיו את כל חומר הראיות שהוגש בהליך הבוררות הראשון ועליו יהיה לנתח אותו ולהגיע למסקנות משלו על יסוד הראיות המונחות בפניו, או שמא הכונה היתה כי הבורר החדש יחל בדיון מראשיתו ובכלל זה יזקק להליך הבאת ראיות?

הצדדים הגישו את טיעוניהם בפני הבורר החדש בסוגיה זו, ובסופה של דרך פנה הבורר לבית משפט קמא בבקשה להבהרת החלטתו הראשונה בשני אלה:

(א) האם מוסמך הבורר החדש לדון בסכסוך על בסיס הסכם הבוררות המקורי;

(ב) האם גדר סמכותו של הבורר הוא ליתן פסק על פי החומר הקיים בלבד או שמא בסמכותו להחליט על שמיעת ראיות ולקיים הליך בוררות מתחילתו. בתגובה לפנייה זו החליט בית משפט קמא כדלקמן:

"נראה כי אין מנוס אלא להתחיל הבוררות מבראשית. יחד עם זאת, כדאי להקדיש ישיבה ראשונה לקבלת הסכמות שתקצרנה את ההליך ככל שניתן." (להלן - "ההחלטה השניה").

החלטה שניה זו מהווה נשוא הבקשה לרשות ערעור.

עיקר טענותיה של המבקשת הן:

(א) מההחלטה הראשונה של בית משפט קמא עולה כי לא נמצא פגם בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות שנקבעו בפסק הבוררות הראשון מלבד ביחס למסקנה המשפטית לפיה מנוע הבורר מלתת סעד שמשמעותו הפחתת הון אסורה, גם אם החלטה כזו כפופה לאישור מוסדות החברה, נושיה, ובית המשפט לאחר מתן הפסק.

(ב) לאור זאת, פרשנות נכונה של ההחלטה הראשונה צריכה להניח כי ראוי להשלים את פסק הבוררות המקורי באופן שיועבר לבורר החדש רק כדי שזה יהא נכון להסיק כל מסקנה משפטית מתבקשת מהעובדות שהוצגו בפניו, שממצאיהם כבר נקבעו בהליך הבוררות הראשון.

לאור זאת, וכך נטען, טעה בית משפט קמא בהחלטתו השניה כאשר קבע בה כי הבוררות בפני הבורר החדש תחל מראשיתה, מה גם שהחלטה זו לא נומקה, והיא עומדת בסתירה להוראות סעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח1968-. נוכח כל אלה, יש לראות את החזרת הענין לבורר החדש רק לצורך השלמת ההכרעה המשפטית על יסוד ממצאי עובדות שנקבעו בהליך המקורי.

5.לא מצאתי ביסוס ענייני לטיעוני המבקשת ולו מן הטעמים הבאים:

(א) פניית הבורר החדש לבית משפט קמא לצורך הבהרת החלטתו הראשונה בכל הנוגע למסגרת סמכותו לצורך הבוררות החדשה נגעה כל כולה לפירוש קביעתו של בית המשפט באותה החלטה לפיה יבוטל פסק הבוררות והסכסוך יועבר לבורר אחר. קביעה זו על פי ניסוחה יותר מאשר רומזת על כוונת נותנת ההחלטה כי פסק הבוררות כולו יבוטל והסכסוך ידון מחדש בפני בורר אחר, וקשה לייחס לכך משמעות אחרת מאשר קיום חובה לנהל דיון מתחילתו על כל הכרוך בכך.

לשון ההחלטה הראשונה, שבעיני לא הותירה מקום לספק פרשני, עמדה כנושא להבהרה בפני בית משפט קמא, והוא חזר וגילה דעתו, ושוב בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי מדובר בדיון בבוררות מחודשת מראשיתו . הוא אף המליץ להקדיש ישיבת בוררות ראשונה לקבלת הסכמות שתקצרנה את ההליך ככל שניתן, ומן הסתם, בודאי כיוון להסכמות הנוגעות לקבלת חומר ראיות כזה או אחר אשר הוגש בעבר בהליך הבוררות הראשון.

לאור זאת, ברורה כוונתו של בית משפט קמא בשאלה שבמחלוקת והוא גילה דעתו בקשר אליה בהחלטתו הראשונה וחזר עליה שוב בהחלטתו השניה. על פי כוונה זו, יש לבטל את פסק הבורר הראשון ולהעביר את המחלוקת לדיון מחודש בפני בורר חדש באופן שהדיון יתנהל מראשיתו.

(ב) נטען עוד כי בית משפט קמא היה מנוע, מבחינת הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, מביטול פסק הבורר והעברת המחלוקת להכרעת בורר חדש וכי הדבר חורג מסמכותו על פי החוק.

אף שאני נוטה לדעה כי הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות מסמיכות את בית המשפט לבטל פסק בורר בשלמותו ולהעביר את המחלוקת לדיון מחודש, מראשיתו, בפני בורר חדש, אין צורך להכריע בכך בענייננו וזאת מן הטעם הבא:

הכרעת בית משפט קמא בהחלטתו הראשונה עמדה למבחן הביקורת בבית המשפט העליון בבר"ע 5058/98, שהוגשה על ידי המבקשת.

בית המשפט העליון לא מצא כי נפל פגם מהותי בהחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי והוא אישר אותה, בסרבו ליתן לגביה רשות ערעור. יתר על כן, מתוכן החלטתו עולה כי הוא הניח שהבורר החדש ידון במחלוקת גם במישור העובדתי ולא רק בהשלכה המשפטית המתייחסת לעובדות שכבר הוכרעו בהליך הבוררות הראשון.

וכך אומר בית המשפט באותו ענין:

"אם

יגיע הבורר החדש לכלל מסקנה כי המבקשת חייבת להשיב למשיבה כספים שהמשיבה השקיעה בה (המערערת) וכי השבת אותם כספים שקולה כנגד הפחתת הון - ואנו לא נביע דעה על כך - יראו את פסק הבורר ככפוף ממילא לדין בנושא של הפחתת הון, ועצם העובדה שהשבת הכספים שקולה, לכאורה, כנגד הפחתת הון לא יהא בה כדי למנוע את הבורר כדי לפסוק." (הדגשה שלי - א.פ.).

יוצא, איפוא, כי המבקשת מיצתה את יכולתה להעלות טיעונים בקשר לסמכותו של בית משפט קמא להורות על ביטול פסק הבוררות הראשון והעברת המחלוקת לדיון מראשיתו בפני בורר חדש.

6.נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית ועמה גם הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות.