רע"א 3868/05 ישראל בריימן נ. אביגדור מגידיש

1.המבקש, שהיה נהג מונית, נפגע בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה (להלן: התאונה ). גילו בעת התאונה היה למעלה מ- 65 שנים. במוסד לביטוח לאומי נקבעה לו נכות בשיעור של 15%. המבקש הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). הנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי שימשה את בית המשפט בהליך לפי חוק הפיצויים. בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו לצורך בדיקת מצבו הבריאותי של המבקש עובר לתאונה והשלכות התאונה על כושרו לעבוד כנהג מונית. כמו-כן, במהלך המשפט הגישו המשיבים לבית המשפט תצהיר שהגיש המבקש בהליך אחר, בגין תאונה אחרת, המגובה בחוות דעת רפואיות, ובו טען המבקש לנכויות שונות (שאינן קשורות לתאונה נשוא ענייננו).

בית משפט השלום, בפסק-דין מפורט, קבע כי אין לאמץ את עמדת המומחה הרפואי, לפיה מצבו הרפואי עובר לתאונה לא מנע את המשך עבודתו כנהג מונית, וכי הפגיעה בתאונה הביאה לאובדן כושר השתכרותו. בית המשפט מצא כי שורה של גורמים חברו יחד והביאו להפסקת עבודתו של המבקש (ובכלל זה מצבו הרפואי עובר לתאונה, גילו, הכנסותיו ממקורות אחרים וקבלת קצבת פנסיה). עדותו של התובע – כך לדברי בית משפט השלום – "לא הותירה רושם מהימן ביותר". בסופו של יום הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי נזקיו של המבקש בגין התאונה נמוכים מסכום תקבולי המוסד לביטוח לאומי.

2.המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. נקבע, כי בית המשפט רשאי לסטות מן האמור בחוות דעת המומחה הרפואי, וכי סוגיות הקשורות בהערכת הנזק אינן מקימות ברגיל עילה להתערבות ערכאת הערעור. במקרה זה, כך סבר בית המשפט המחוזי, מסקנותיו של בית משפט השלום התבססו על הראיות שבאו בפניו, ועל התרשמותו מעדותו של המבקש, ואין להתערב בנימוקיו ובקביעותיו. עם זאת, בהסכמת המשיב ולפנים משורת הדין, הוחלט כי למבקש ישולם "הסכום הנומינלי של 25% מנזקו".

3.המבקש עותר ליתן לו רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. הסוגיה העיקרית שהוא מניח לפתחנו – כפי שעשה גם בערכאות הקודמות – היא סוגיית הפסד ההשתכרות. בהקשר זה הוא מעלה טענות שונות, ובכלל זה, כי בשל התאונה הוא איבד את כושרו לעבוד כנהג מונית, ולפיכך, פסיקת בית המשפט קמא גורמת לו עוול קשה. המבקש מלין על כך שהוצגו למומחה מטעם בית המשפט "חוות דעת רפואיות פרטיות", שהוגשו בהליך בגין תאונה קודמת; תאונה קודמת זו, כך הוא גורס, לא השפיעה על כושרו לעבוד כנהג מונית אלא לתקופה קצרה. לדעת המבקש, בית משפט השלום התעלם מקביעות של המומחה הרפואי ודחה, שלא בצדק, את מסקנותיו; המבקש מצביע על קביעות שונות של הערכאות הקודמות שהן, לשיטתו, אינן נכונות.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי בית משפט של ערעור נוטה שלא להתערב בעניינים שנדונו והוכרעו בשתי ערכאות קודמות. התערבות ב"גלגול שלישי" מוצדקת, לרוב, רק מקום בו הבקשה מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית-כללית. בענייננו, אין המבקש מגלה שאלה מסוג זה. פסק-הדין של הערכאה המבררת הוא, כפי שציין בית המשפט המחוזי, מפורט ומנומק, והוא נשען לא מעט על קביעות מהימנות ועל התרשמות מן העדויות והראיות. טענותיו של המבקש נבחנו ולובנו, ואין עילה מספקת להתערבותנו בהכרעות שנתקבלו. אתייחס רק לעניין "חוות הדעת הפרטיות", שהמערער קובל על כך שהן הוגשו לבית המשפט והוצגו למומחה מטעם בית המשפט במהלך חקירתו. ובכן, יש לציין כי בהליך לפי חוק הפיצויים נקבעה נכותו הרפואית של המבקש בגין התאונה על-פי קביעתו של המוסד לביטוח לאומי. את "חוות הדעת הפרטיות" הגיש תחילה המבקש עצמו בהליך בגין תאונה אחרת, ועתה, בהליך לפי חוק הפיצויים, הן שימשו את בית המשפט בעיקר לצורך הפרכת טענתו כי עובר לתאונה לא היתה כל פגיעה בכושר השתכרותו. המבקש – כך טוענים המשיבים בתגובתם – לא הלין, במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי, על החלטתו בית משפט השלום לקבל את "חוות הדעת הפרטיות", והסתפק בטענה כי ראוי היה להסתמך גם על חוות הדעת שהגישה החברה המבטחת בהליך האחר. ומכל מקום, כפי שעולה מדבריו של המבקש עצמו, גם לאחר שהוצגו "חוות הדעת הפרטיות" בפני המומחה מטעם בית המשפט, הוא נותר איתן בדעה שהביעה בחוות דעתו – דעה שהמבקש חותר לאימוצה. לאמור: הצגת חוות הדעת למומחה לא שינתה את העמדה שהשמיע זה האחרון בפני בית המשפט, כי התאונה הקודמת לא השפיעה על כושרו לעבוד כנהג מונית. דא עקא, שעמדה זו לא נתקבלה על-ידי בית המשפט, על יסוד מכלול החומר שהיה בפניו. בנסיבות אלה כולן, סבורני כי גם עניין זה אינו מצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.