פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3885/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבות:
1. פלונית
2. פלונית (קטינה)
בקשות רשות ערעור על החלטה של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 3508/05 מיום 6.4.2006, שניתנה על-ידי
כבוד השופטת ר' לבהר-שרון
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבות: עו"ד מנשה
קמפלר
החלטה
בין המבקש ובין המשיבות – אשתו לשעבר וביתו, נתגלע סכסוך, סביב תשלומי המזונות אותם חב המבקש למשיבות.
ביום 4.7.2005 הגיש המבקש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בפתח-תקוה, בטענת "פרעתי", לגבי מספר תשלומים אותם חויב לשלם למשיבות.
ביום 24.11.2005 החליטה ראש ההוצאה לפועל בפתח-תקוה (הרשמת א' לושי-עבודי) למחוק את הבקשה בקובעה, כי הבקשה שבפניה כוללת בליל של טענות, שחלקן כבר הוכרע וכי אין אפשרות לקיים דיון ענייני בבקשה במתכונתה הנוכחית.
על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
ביום 6.4.2006 החליט בית-המשפט המחוזי (השופטת ר' לבהר-שרון) למחוק את הערעור בהיעדר סמכות עניינית, שכן משמדובר בבקשה בטענת פרעתי המתייחסת למזונות, הרי שהסמכות לדון בערעור בהחלטה זו נתון לבית-המשפט לענייני משפחה ולא לבית-המשפט המחוזי. כן ציין בית-המשפט, כי מכיוון שהבקשה המקורית בפני ראש ההוצאה לפועל נמחקה, הרי שטענת ה"פרעתי" כלל לא נדונה. מכיוון שהמבקש ביקש לדון בטענה זו לגופה ולא כיוון את ערעורו על עצם החלטת המחיקה, הרי שהגשת הערעור הייתה מוקדמת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהחלטתו למחוק את הערעור.
מנגד, סומכות המשיבות את ידיהן על החלטתו של בית-המשפט המחוזי ועל החלטת ראש ההוצאה לפועל.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש אף לא הראו מדוע קיימת כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. ראש ההוצאה לפועל החליטה למחוק את הבקשה, מכיוון שלא ניתן היה לדון בה במתכונתה הנוכחית. משכך, לא נתקיים כלל דיון לגופה של הבקשה. כפי שעולה מהחלטת בית-המשפט המחוזי, גם מהערעור שבפניו, קשה היה להבין כנגד מה מופנה הערעור וממילא לא הייתה נתונה לבית-המשפט המחוזי הסמכות העניינית לדון בבקשה. בדומה, גם מהבקשה בפני לא ניתן להבין על מה מלין המבקש.
בכל המדובר בטענותיו לגופה של טענת ה"פרעתי", הרי שאלו לא נדונו בפני ראש ההוצאה לפועל. כפי ציינה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה, פתוחה בפני המבקש הדלת לשוב ולהגיש את בקשתו, לאחר שתיערך בצורה שתאפשר דיון ענייני בה.
בכל הנוגע להחלטתו של בית-המשפט המחוזי למחוק את הערעור בהיעדר סמכות עניינית, הרי שכפי שקובע סעיף 80 (ב1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967:
ערעור
80.
(א)
...
(ב)
...
(ב1)
על אף הוראות סעיף קטן (ב), ערעור בענין ביצוע פסק דין בעניני משפחה, לרבות ערעור על החלטה לפי סעיפים 19, 25, 48 ו- 58 יידון בזכות לפני בית המשפט לעניני משפחה בפני שופט אחד , אולם ערעור כאמור על החלטה של שופט בית משפט שלום, מכוח סמכותו על פי סעיף 3, יידון בזכות בפני בית משפט מחוזי בפני שופט אחד; על החלטה בערעור יחולו הוראות סעיף 96(ג) ו- (ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984.
(ג)
...
משכך, אכן נעדר בית-המשפט המחוזי סמכות עניינית לדון בערעור. טענתן של המשיבות לגבי חוסר סמכותו של בית-המשפט המחוזי הועלתה בהזדמנות הראשונה בה ניתנה התייחסותן לגופו של הערעור וצדק בית-המשפט משקיבל את טענתן.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקש ישא בשכר טרחת עורך-דינן של המשיבות, בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ז בתמוז תשס"ו (13.7.2006).
ש ו פ ט