פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3887/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשת:
נאווה מועלם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - משרד הבריאות
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 3913/04 מיום 26.3.07 (ניתן על ידי סגנית הנשיא
ה' גרסטל והשופטים ע' פוגלמן וש' שילה)
בשם המבקשת:
עו"ד י' ברזילי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' שילה). בפסק הדין, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב יפו (כבוד השופט מ' שנהב) שדחה את תביעתה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב רשלנות רופאי המשיבה במהלך לידה שהסתיימה בכריתת רחמה.
ביום 26.10.2000 באה המבקשת, שהייתה אז בשבוע ה-40 להריונה, לחדר הלידה של בית החולים "אסף הרופא". שם, נבדקה המבקשת בבדיקת אולטרא סאונד והועברה לחדר מיון יולדות למעקב וניטור עוברי. לאחר מכן הועברה המבקשת לחדר הלידה, מאחר שנמצאה האטה בודדת בדופק ללא מצוקה עוברית. לאחר שבוצעו במבקשת מספר בדיקות, התברר כי ישנן האטות משמעותיות בדופק העוברי והוחלט לסיים את הלידה באמצעות שולפן ריק (ואקום). הטיפול צלח והעובר חולץ, אולם אובחן קרע גדול בדופן השמאלית של הרחם, והמבקשת הועברה לניתוח חירום לכריתת הרחם.
2.
בית המשפט השלום דחה תביעתה של המבקשת לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכריתת הרחם משום שסבר – בהתבסס על חוות הדעת של המומחה מטעמו - שלא הוכחה רשלנות מצידו של הצוות הרפואי במתן הטיפול. בית המשפט מצא כי הופעל, במקרה דנן, שיקול דעת מקצועי ונכון, שמטרתו הייתה הצלת חיי העובר והמבקשת. טענותיה של המבקשת, לפיהן לא ניתנה הסכמה מדעת לכריתת הרחם, נדחו. זאת, משום שעסקינן במצב חירום שדרש נקיטת פעולות מיידיות להצלת חיי המבקשת ועוברה ועל-כן, כך נקבע, די בקבלת הסכמה בעל-פה לטיפול, וזו אכן התקבלה במקרה זה.
3.
בית המשפט המחוזי אישר את מסקנותיו של בית המשפט קמא וציין כי המבקשת לא הוכיחה שהמשיבה התרשלה במתן הטיפול. נקבע, כי הצוות המטפל שקל את החלופות הרלוונטיות וכי בהתחשב בסכנת החיים שנשקפה למבקשת, היה צורך בכריתת הרחם. בית המשפט קבע עוד כי אף רופאי המשיבה לא העלו את הסכמתה של המבקשת לכריתת הרחם על כתב בסמוך למועד הניתוח – "ויש להצטער על כך" – הרי שהמבקשת הייתה מודעת למצב החירום שאליו נקלעה ולעובדת היותה מובלת לניתוח חירום של כריתת הרחם. בנסיבות המקרה נמצא שהמבקשת נתנה הסכמתה לניתוח או למצער, הותירה את ההחלטה בידי הרופאים. בית המשפט סיכם וקבע כי "התמונה שעולה מתיק בית משפט קמא היא קיומו של צוות רפואי מיומן ומסור ביותר שעשה את כל הפעולות בשיקול דעת וברצינות כשהרשלנות ממנו והלאה. ושבסופו של דבר הביא לעולם תינוק בריא והותיר את אימו בריאה תוך הצלת שניהם".
על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מלינה המבקשת שבפני. לאחר שעיינתי בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
4.
המבקשת לא הצביעה על שאלה בעלת חשיבות משפטית-כללית המצדיקה את התערבותה של ערכאת ערעור ב"גלגול שלישי" (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). שתי ערכאות בחנו בעיון את כל טענותיה, ובאו למסקנותיהן תוך הישענות על מכלול הראיות ובכלל זה, חוות הדעת הרפואיות. אמנם, המבקשים טוענים בבקשתם כי בתי המשפט סטו מפסיקה קיימת של בית משפט זה בסוגיית ההסכמה מדעת אך אין בידי לקבל טענה זו. פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו בא לתחום מחדש את גבולותיה של דוקטרינת ההסכמה מדעת ואין בו משום סטייה מהלכות קודמות בנושא. כל שצוין הוא, שבנסיבות העניין, כריתת רחמה היתה מחויבת במציאות, נועדה להצלת חייה, ונעשתה בידיעתה ובהסכמתה של המבקשת. ביתר טענותיה שהעלתה המבקשת לגבי התרשלות המשיבה לא מצאנו עילה להתערבות.
סופו של דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה לה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ז בסיון תשס"ז (13.6.07).
המשנה-לנשיאה