רע"א 3887/08כפר יחזקאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע נ. יאיר ב

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן דוד, סגן הנשיא כהן והשופטת מוניץ) מיום 16.3.08 בתיק ע"א 1010/07, בו נדחה (ברוב דעות הנשיא וסגן הנשיא אל מול דעת השופטת מוניץ) ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (סגן הנשיא בן חמו) מיום 29.11.06 בתיק א' 4068/01.

ב.

המשיב הוא חבר במבקשת. בשנת 2001 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת בסך 83,463 ₪, סכום הכולל שלושה רכיבים: חלף ערבות , יתרות זכות ותשלום בעבור נכס הקרוי " בית בר תנא" . התביעה הוגשה לאחר הליכים קודמים. באותם הליכים הוסדרו שני הרכיבים הראשונים במסגרת הסכם מיום 13.6.99 (להלן הסכם המעטפת ) בו נקבעו שיעור התשלום ודרך תשלומו: לענייננו, קיזוז מתשלומי פיתוח בעבור מגרשים שהיו אמורים להיות מוקצים לחברי המבקשת. הרכיב האחרון הוסדר בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין על ידי רשם האגודות השיתופיות (להלן הסכם הפשרה ) - בה נקבע גובה הסכום (15,000 ₪), ודרך התשלום: קיזוז כאמור. לאחר נסיון כושל לבצע את פסק רשם האגודות בלשכת ההוצאה לפועל, הגיש המשיב את התביעה שלפנינו, המתייחסת גם לשני הרכיבים האחרים כאמור. ביום 29.11.06

קיבל בית משפט השלום את התביעה. בסופו של יום נקבע:

"נראה כי האגודה 'נהנתה' פעמיים מכספו של התובע. פעם אחת מהכספים המוחזקים אצלה והשייכים לתובע, ופעם שנייה על ידי כך שלא הופחתו עלויות הפיתוח מהמגרש... אין זה ראוי כי האגודה 'תהנה' מכספי התובע כאשר אין הוא יכול להיפרע מהם חזרה. אשר על כן נראה לי נכון וראוי לקבוע כי על האגודה להשיב לתובע את כספו" (עמ' 6).

ג.

כלפי פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הודתה המבקשת בנכונות חובה כלפי המשיב - אך טענה כי סכום זה קוזז (כמוסכם), שעה שבתו של המשיב רכשה מגרש במושב (טענת הודאה

והדחה ). בהמשך הודתה המבקשת כי הסכום לא קוזז, והמגרש נרכש במחיר מלא. על אף קריסת טענת ההדחה, דן בית המשפט בשאלה האם פסק דינו של רשם האגודות יוצר מעשה בית דין שבגינו יש לקבל את הערעור ולדחות את התביעה.

ד.

השופטת מוניץ (בדעת מיעוט) סברה, כי כיון שפסק דינו של רשם האגודות קבע מנגנון ספציפי לתשלום (קיזוז):

"בית משפט השלום אינו מוסמך לתקן את פסק הרשם על דרך תקיפתו ושינויו... הגשת התביעה תוך התעלמות מהסכם הפשרה... ותוך התעלמות מכך שהמשיב בחר שלא לממש את קבלת סכום החוב בדרך של קיזוז... מהוים ניסיון ברור להתעלם ממעשה בית דין הנובע מפסק דינו של הרשם" (עמ' 15-14).

מנגד קבע הנשיא בן דוד, כי "אין גם מקום לטענה שבהוראת הקיזוז אשר נכללה בפסק ואשר לא בוצעה, יש כדי לסלק החוב" (עמ' 21). הוזכר כי פסק הבורר מתייחס רק לרכיב אחד מרכיבי התביעה - ושניתן היה להגיש תביעה על יסוד עילת הפסק. הוטעם עוד, כי ניתוח הסכם המעטפת מלמד, כי הצדדים "לא ראו את הליך הקיזוז כפקיעת החוב" (עמ' 22). לעמדה זו הצטרף סגן הנשיא כהן, בקביעה כי המשיב אינו מבקש לסתור את פסק רשם האגודות - ולפיכך לא ניתן לדחות את התביעה בנימוק של מעשה בית דין. יצוין עוד, כי שלושת השופטים דנו בפירוט רב בטענת המבקשת, לפיה מדובר בחוב עליו חל חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב - 1992 (להלן חוק גל ),

שאין לבתי המשפט סמכות לדון בו - ודחוה.

ה.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפנינו, בה נטען, כי תביעת המשיב נועדה לעקוף את פסק רשם האגודות השיתופיות, ושחל בעניין מעשה בית דין. נטען כי הצדדים סיכמו ביניהם את אופן התשלום (קיזוז) - ולא היה מקום לאפשר תביעה על יסוד עילת הפסק. נטען, כי העובדה שהמבקש בחר שלא לממש את זכות הקיזוז כאשר רכשה בתו מגרש במושב אינה הופכת את פסק רשם האגודות לפסק שאינו בר ביצוע.

כן נטען כי חלות על החוב הוראות חוק גל.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 123) - ואין המקרה שבפנינו, המוגבל למערכת היחסים בין הצדדים הקונקרטיים, בא בכללם. מערכת היחסים בין הצדדים נשלטת על ידי שני מסמכים עיקריים (הסכם המעטפת והסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין), ובסופו של יום תחומה המחלוקת לפרשנות תוכנם והשלכותיהם, ובכגון אלה אין ניתנת ברגיל רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 385/93 בית נח נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(3) 221; רע"א 10239/07 טלכור ספקי כח בע"מ נ' אמיתי (לא פורסם)).

ז.

לגופו של עניין יש לומר כי גם אם התמונה מורכבת, דומה ש"השורה התחתונה" שבדעת הרוב בבית המשפט המחוזי צודקת. גדר הספקות הוא, כי מחד גיסא, טענת מעשה בית דין (שהתקבלה על ידי שופטת המיעוט) יכולה להתייחס אך לפסק רשם האגודות - והוא עצמו מסדיר רק חלק קטן מהחוב. מאידך גיסא, בשני המסמכים הנזכרים השולטים על ענייננו סיכמו הצדדים ביניהם על מנגנון לביצוע התשלום (קיזוז) - וגם מבלי להתייחס לעובדה שלאחד מהם אין תוקף שיפוטי, לא קל לקבוע כי המבקשת חייבת לשלם את הסכום המוסכם בדרך שעליה לא הסכימה. מטבע הדברים, לעיתים נכון צד להסכם לשלם סכום מסוים כנגד הסכמת הצד שכנגד לקבלו באופן ספציפי הנוח למתחייב, ולא בנקל ניתן להפריד בין שני הרכיבים. במקרה שלפנינו היתה המבקשת במצב כלכלי קשה, והסכימה לקזז את החוב באופן שאינו מחייב אותה להוציא כספים שלא היו בידה. לא בנקל ניתן לשנות את התניות המוסכמות ולקבוע מנגנון תשלום שונה. ואולם, בסופו של יום הכף נוטה לחובתה של המבקשת, ולא יהא זה צודק לאפשר לה שלא לשלם כל עיקר. יש לתת משקל לעובדה כי טענת ההגנה של המבקשת (כזכור, טענת הודאה

והדחה ) היתה כי שילמה את מלוא הסכום על דרך קיזוזו במכירת מגרש לבת המשיב. טענה עובדתית זו, שנועדה לשלול מהמשיב סכום שאין חולק שהוא זכאי לו, נסתרה. גם אין מקום, מטעמים דיוניים ומהותיים כאחד, להשיב כיום את הנושא להכרעת המשקם.

ח.

סופו של יום, ועל אף האמור בבקשה, אין היא מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות המצדיקה גלגול ערעורי נוסף ואינני נעתר לה.