פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3897/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
דניאל ביטון
נ ג ד
המשיבים:
1.
עזבון המנוח עידו מרק ז"ל
2. רונית מרק
3. אשר עמנואל מרק
4. יוסף מרק
5. אסתר מרק (ברוק)
6. צבי יהודה מרק
7. יהודית מרק (ארלנגר)
8. אלעזר מרק
9. נתנאל מרק
10. אבינועם מרק
11. רבקה מרק
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים
(כבוד השופט א' רון) מיום 5.5.2016 בת"א 30168-04-16
בשם המבקש: עו"ד אשר ברק
החלטה
בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' רון ) במסגרת ת"א 30168-04-16 שניתנה ביום 5.5.2016.
רקע
1.מאחר שאין זו בקשת רשות הערעור הראשונה בגדרו של הסכסוך בין הצדדים המגיעה לפתחו של בית משפט זה [ראו: החלטת השופט נ' הנדל
ברע"א 1741/16 ורע"א 2288/16 עזבון עידו מרק נ' דניאל ביטון (4.4.2016)], יתואר הרקע בקצרה.
2.ביום 5.2.2003 חתמו הצדדים על הסכם שעניינו נכס מקרקעין בירושלים (חלקה 29 בגוש 30053) (להלן: ההסכם ו- המקרקעין , בהתאמה), שהזכויות בו רשומות על שם המשיבים בחברת עמידר בע"מ. מההסכם עולה, כי המבקש היה אמור לקבל מחצית מזכויות הבנייה במקרקעין, ובכל מקרה לא פחות מ-17 חדרים בדירות שייבנו, בתמורה להשקעה כספית מצדו. במהלך השנים אכן הוקמו דירות במקרקעין וזאת, לטענת המבקש, בזכות השקעת כספו ומרצו הרבים בפרויקט. הסכסוך בין הצדדים התעורר, ככל הנראה, בשנה האחרונה, לאחר שמר עידו מרק ז"ל נפטר, והגיע לכדי אלימות ממש. המבקש טוען כי על פי ההסכם שבין הצדדים, הוא זכאי לכך שארבע דירות (דירות מס' 7-4) בפרויקט שנבנה (להלן: הדירות ), יירשמו על שמו.
3.מהבקשה עולה, כי לפני מספר חודשים תפסו המשיבים חזקה בארבע הדירות נשוא הסכסוך (לטענת המבקש, חזקה זו נתפסה שלא כדין), וגם כאשר המבקש החליף את המנעולים בדירות, המשיבים פרצו את המנעולים ובמקרה אחד אף נהגו באלימות כלפי המנעולן ששלח המבקש ולקחו ממנו בכוח את המפתחות.
4.על רקע זה, הגיש המבקש תביעה לאכיפת ההסכם ולפיצוי כספי. בד בבד, הגיש המבקש בקשה לסעדים זמניים, במסגרתה ביקש למנוע כל דיספוזיציה בדירות (צו מניעה זמני); וכן להורות על פינוי המבקשים מהדירות (צו עשה).
5.זה המקום לציין, כי ביום 25.2.2016 הגישו דווקא המשיבים בקשה לקבל צו זמני המונע מהמבקש דכאן לפרוץ לדירות. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא השופט מ' דרורי ) נעתר לבקשה במעמד צד אחד, אולם לאחר מכן ביטל את הצו (מאחר שהמשיבים הסתירו מבית המשפט את העובדה שהמבקש הוא זה שבנה את הדירות), והורה כי על המשיבים לפנות את הדירות לאלתר, ולא יאוחר מיום המחרת. ביצועה של החלטה זו עוכב בהחלטתו של השופט הנדל
מיום 1.3.2016 (רע"א 1741/16), ובנוסף, נאסר על המבקש דכאן לתפוס חזקה בדירות, להחליף בהן מנעולים או לערוך הסכמים כלשהם להעברת הזכויות בהן. בשלב מאוחר יותר, ונוכח העובדה שהמשיבים לא הגישו הליך עיקרי לבית המשפט המחוזי, בוטלו כל הצווים הזמניים שניתנו במסגרת הליך זה (ראו החלטת השופט הנדל מיום 4.4.2016, הנזכרת לעיל).
ההחלטה של בית המשפט המחוזי
6.בית המשפט המחוזי לא חסך בביקורת על אופן ניסוחו של ההסכם בין הצדדים, כשלדבריו כלל לא ברור מה טיבן של הזכויות שהוענקו על פיו, ומכל מקום סבר כי ההסכם נעדר לחלוטין מסוימות ביחס לשאלה ביחס לאיזה מהדירות בפרויקט ניתנו למבקש זכויות על פיו. לדברי בית המשפט, ערפל פרשני זה פועל לחובת המבקש, אשר הנטל עליו בשלב זה. עוד ציין בית המשפט, כי הזכויות רשומות על שם המשיבים, ואילו המבקש לא עשה "דבר וחצי דבר" לתת ביטוי לזכויותיו בדירות (לרבות רישום אצל עמידר או במישור המס). על אף הספק שהטיל בית המשפט בעצם זכויותיו הקנייניות של המבקש, סבר כי בנסיבות העניין יש להקפיא כל אפשרות להעברת זכויות בדירות לצדדים שלישיים.
בכל הנוגע לסעד של פינוי המשיבים או מי מטעמם מהדירות, בית המשפט המחוזי קבע, כי מאזן הנוחות אינו מצדיק זאת - מדובר בהוצאת ארבע משפחות מהדירות בהן הן מתגוררות עתה, ללא שהדבר יועיל מהותית למבקש, שממילא לא יוכל לעשות בהן דיספוזיציה כלשהי (ולא נטען שהדירות נחוצות לו למגורים). ככל שתתקבל התביעה, יוכל המבקש לפנות את המשיבים מהדירות. לפיכך, לשיטתו של בית המשפט, סעד של פינוי יהיה לא מידתי לעת הזו.
טענות המבקש
7.לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן גושפנקא למעשים פליליים שביצעו המשיבים. החלטה זו תוביל לכך שבעתיד יעדיפו בעלי דין לנקוט סעד עצמי ושימוש בכוח על פני פנייה לערכאות, כך לשיטת המבקש. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט דן בנושאים לא רלוונטיים, כגון פרשנות ההסכם, במקום בעובדות הרלוונטיות לבקשה, היינו - העובדה שהמבקש הוא זה שמימן את בנייתן של הדירות והעובדה שהחזקה בהן הייתה בידי המבקש למעלה מששה חודשים, עד שהמשיבים פרצו את הדלתות בכוח ובאלימות. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט הסתמך על עובדות בלתי נכונות ובלתי רלוונטיות. לדברי המבקש, מאזן הנוחות אמור להתייחס למצב שבו היו הצדדים לפני שהמשיבים פרצו והשתמשו בכוח כדי לתפוס את החזקה בדירות. בית המשפט שיפר, במסווה של מאזן הנוחות, את מצבם של המשיבים, והרע את מצבו של המבקש.
דיון והכרעה
8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובה.
9.הסעד המבוקש הוא צו עשה זמני, של פינוי המשיבים מהדירות. בסעד מסוג זה יש לכאורה משום שינוי המצב הקיים, ולכן קשה יותר לזכות בו מאשר צו מניעה זמני [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 907 (מהדורה שתים עשרה, 2015)]. אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון את מאזן הנוחות נכון למועד לפני
שהמשיבים תפסו את החזקה בדירות. גם אם נכונה טענת המבקש שחזקה זו נתפסה בכוח ושלא כדין (ואין בידי לחוות דעה בעניין זה) הרי שכפי שעולה מההחלטות הקודמות בעניין זה, הדירות מוחזקות בידי המשיבים - כדין או שלא כדין - מזה מספר חודשים. מאזן הנוחות נבחן ביחס לסטטוס הנוכחי.
10.מסכים אני עם קביעת בית המשפט המחוזי שפינוי המשיבים מהדירות הוא צעד דרסטי ולא מידתי, ומנגד המבקש ממילא לא יוכל לעשות דיספוזיציה כלשהי בדירות. אם וכאשר המבקש יזכה בתביעתו, הוא יוכל להיפרע את נזקו - לרבות דמי שימוש ראויים - בגין התקופה שבה עשו המשיבים שימוש בדירות. היינו, מדובר על נזק כספי למול נזק של פינוי מדירת מגורים. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט.
11.איני נדרש לטענות ביחס לפרשנותו של ההסכם, מכיוון שגם אם אצא מנקודת הנחה שההסכם פועל לטובתו של המבקש, הרי ששיקולי מאזן הנוחות, המפורטים לעיל, דינם להכריע את הבקשה לסעד זמני במקרה זה.
נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז באייר
התשע"ו (24.5.2016).
ש
ו פ ט