ב בית המשפט העליון
רע"א 3908/98
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המבקש : איתן אורנשטיין עו"ד מפרק א. חלבאני
הלבשת ספורט בע"מ (בפירוק)
נגד
המשיב : כלל שיווק ומסחר 1964 בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 4.6.98
בת.א. 151/92 שניתן על ידי כבוד
השופט זפט
בשם המבקש: עו"ד אבישי ברקוביץ
בשם המשיב: עו"ד חיים סמט
פסק דין
1.הדיון בתובענת המבקש, שהוא מפרק של חברה, כנגד המשיבה, פוצל לשאלת החבות לחוד ולשאלת החיוב הכספי הקונקרטי לחוד. בית המשפט המחוזי פסק נגד המשיבה לענין החבות, ולאחר שלב הראיות לענין החיוב הכספי הורה על הגשת סכומי טענות בכתב. המשיבה סכמה, ובגדר סכום טענותיה עתרה לעיכוב ביצוע פסק הדין שינתן נגדה. היא טענה בסכומיה שאם החוב הפסוק יסולק למבקש, הוא ישלם את מה שיקבל כדיוידנד לנושי החברה ולא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמתו אם הערעור יתקבל. בסכום טענותיו של המבקש, הוא התנגד לעיכוב הביצוע, גם משום שהבקשה בענין זה הוגשה טרם זמנה ולא נתמכה בתצהיר, וגם משום שהוא נטל על עצמו התחייבות שלא לחלק דיוידנדים לנושים אלא לאחר תום הליכי הערעור.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, חוייבה המשיבה לשלם למבקש סכום של למעלה מחמישה מליון שקלים חדשים. לענין עיכוב הביצוע קבע השופט המלומד כדלקמן:
"... הצהרת (המבקש) לפיה ישמרו הכספים בקופת הפירוק, מסירה אמנם את החשש עליו מבסס ב"כ (המשיבה) את עתירתו לעיכוב הביצוע. עם זאת איני סבור שיש טעם להקפיא כאבן שאין לה הופכין סכום של כ5- מליון ש"ח לתקופה לא ידועה, העלולה להתמשך מספר שנים".
לפיכך הוחלט לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור כנגד "המצאת ערבות חברת האם של (המשיבה) או ערבות בנקאית לתשלום מלוא החוב על פי פסק הדין בהתאם להכרעה בערעור".
המשיבה הגישה ערעור וגם המציאה ערבות של חברה פלונית, שהיא, לפי הטענה, חברת האם של המשיבה. מכאן בקשת הרשות לערער שלפני. ראיתי בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
2.אין ממש בטענת המשיבה כי שומה היה על המערער להגיש ערעור על החלטת העיכוב, ולא בקשת רשות לערער, משום שההחלטה בענין העיכוב הפכה לחלק מפסק הדין. הטעם לדבר הוא כי ההחלטה בענין העיכוב לא איבדה את אופייה כהחלטת ביניים גם אם נכללה בפסק הדין, וכך יש להתייחס אליה לענין אופי ההשגה עליה.
3.לגוף הענין איני סבור שיש מקום להתערב בעצם החלטת העיכוב, אף שמדובר בחיוב כספי, והוא - לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה, כאשר דחיית הבקשה תקפיא סכומי כסף ברשות המבקש, מבלי שיוכל לעשות בהם שימוש, וכאשר מנגד המבקש מובטח שיוכל לממש את פסק הדין באופן מיידי אם הערעור ידחה.
מנגד לא מצאתי כל יסוד להתניית העיכוב בהמצאת ערובה של תאגיד שיכולת התשלום המיידית שלו לא הוכחה בתצהיר.
בנסיבות אלו אני מקבל את הערעור, ומורה שעיכוב ביצוע פסק הדין יהיה מותנה בהמצאת ערבות בנקאית על מלוא הסכום הפסוק לשביעות רצונו של רשם בית המשפט המחוזי. הערבות הבנקאית תומצא תוך 30 ימים (וימי הפגרה בכלל), ועד להמצאתה תישאר החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.
המשיבה תשלם למבקש שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח.
ניתן היום יב באב תשנ"ח (4.8.98).
המשנה
לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98039080.
B02