רע"א 3916/04 מוריס סיקסיק נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד. ארבל) לפיה התקבל ערעור המשיב, מינהל מקרקעי ישראל, על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ר' אלט-פינצ'וק) לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן כנגד המבקש עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מצידו היתנה את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדה כספית במזומן בסך 500,000 ₪ על ידי המבקש להבטחת נזקי המשיב, העשויים להיגרם לו אם ערעור המבקש יידחה.

2.המבקש חכר מן המשיב – מינהל מקרקעי ישראל – אדמות באיזור אור-יהודה, לצורך הקמת משתלה של דקלים וציקסים, וזאת במסגרת סדרה של חוזים תלת-שנתיים, החל משנת 78. בטרם נסתיימה תקופתו של החוזה האחרון בשנת 1996 הודיע המינהל למבקש כי השכירות תגיע לסיומה בתום התקופה, וכי הוא נדרש לפנות את הנכס ולהחזירו למשיב כשהוא פנוי מאדם וחפץ. זאת, על רקע הליכי שינוי ייעוד הקרקע המתבצעים במקום, המאפשרים עתה לשווק את הקרקע לצרכי מגורים.

המבקש לא פינה את נכס המקרקעין מרצונו, ולפיכך הגיש המינהל תביעה לסילוק יד נגדו מן המקרקעין. הגנת המבקש לתביעה התמקדה בטענה שהחוזה בין הצדדים נועד, על פי אומד דעתם, לחול למשך שנים ארוכות, שכן הצדדים ידעו שהוא מבקש לגדל במקום גידולים רב שנתיים. לטענתו, הובטח לו בעל-פה כי חוזה החכירה שלו יוארך מעת לעת, ולטווח ארוך. בית משפט השלום דחה את טענות המבקש וקבע כי עליו לפנות את הקרקע. חרף זאת, החליט לבקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, נוכח ערעור שהגיש כנגד המינהל.

המשיב הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין, וזה בהחלטתו קבע כי החלטת בית משפט השלום לעכב את ביצוע הפינוי אינה מאזנת כראוי בין סיכויי הערעור שהוגש לבין הנזק הטמון בדחיית הפינוי. משכך קבע בית המשפט כי עיכוב הביצוע יותנה בתשלום הסכומים שנפסקו לזכות המינהל בערכאה הראשונה, וכן בהפקדה על ידי המבקש של הסך 500,000 ₪ בקופת בית המשפט, להבטחת נזקי המשיב אם הערעור יידחה.

3.בבקשתו לפנינו טוען המבקש כי סכום ההפקדה הגבוה שהוטל עליו כתנאי לעיכוב ביצוע הפינוי בו נובע משגגה שנפלה בהחלטתו של בית המשפט קמא, אשר נתפס לכלל טעות בדבר גודל החלקות נשוא צו הפינוי ועל בסיס טעות זו השתית את גובה הפקדון. לדבריו, חלק מן החלקות אליהן התייחס בית המשפט מוחזקות בידו בחכירה כדין, ובחלק אחר, שהוא בלבד שנוי במחלוקת, הוא מחזיק רק בשיעור של שליש. לפיכך, שווי האדמות נשוא המחלוקת נמוך בהרבה מן השווי שהוצג לבית המשפט על ידי נציגי המשיב ולכן שיעור ההפקדה צריך להיגזר מהשווי האמיתי כאמור, ולא משווי מדומה. זאת, ועוד, לטענתו, שיווק חלק מן האדמות לצרכי מגורים נמנע בלאו הכי גם מטעמים נוספים, שאינם קשורים בפינויו את השטח, כך שאין בעיכוב הפינוי נכון לעת זו כדי להסב למינהל נזקים כלשהם.

לאור כל אלה, עותר המבקש להפחתה של סכום ההפקדה בשיעור יחסי להיקף השטחים נשוא המחלוקת, באופן שיעמוד על שיעור של כ-83,333 ₪ בלבד. כן הוא מבקש להתחשב במצבו הכלכלי הדחוק בהיותו פנסיונר, ומאחר שהמשתלה שבבעלותו, המיועדת בעיקרה לצורך מחקר מדעי בתחום הבוטניקה, סובלת הפסדים.

4.לאחר קבלת תשובת מינהל מקרקעי ישראל, אני מחליטה ליתן רשות ערעור ואני דנה בבקשה כבערעור לגופו.

שתי הערכאות הקודמות שקלו את מכלול נסיבות הענין וראו להתיר את עיכוב פינויו של המבקש מהקרקע עד למתן פסק דין בערעור בבית המשפט המחוזי. זאת עשו על בסיס ההנחה כי באם לא יעוכב הביצוע, פינויו של המבקש מהשטח יהווה אקט שלא ניתן להחזירו לקדמותו באם הערעור בסופו של דבר יתקבל. אלא שבית משפט השלום ראה שלא להתנות תנאים כלשהם לעיכוב הביצוע, ואילו בית המשפט המחוזי הטיל תנאים מחמירים מדי אשר נראה כי המבקש אינו יכול לעמוד בהם. בשיקלול מכלול הנסיבות ובהן סיכויי הערעור, הקושי להחזיר מצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, יכולתו הכלכלית של המבקש, והיקף הנזק הצפוי למשיב בעיכוב הפינוי, אני רואה לאמץ, ביסודה, את גישת בית המשפט המחוזי, אשר ראה לנכון ליתן עיכוב ביצוע אך להתנותו בתנאים; אלא שראוי, לטעמי, להקל בתנאים אלה כדי להעמידם על שיעור הפקדה כזה שהמבקש יוכל לעמוד בו, וכדי שהוראת עיכוב הביצוע לא תסוכל מאליה בשל יכולתו הכלכלית המוגבלת, כאמור.

5.לאור האמור, אני מחליטה לקבל את הערעור בחלקו באופן שצו עיכוב ביצוע הפינוי בעניינו של המבקש יעמוד בעינו, אלא שבמקום התנאי שנתלווה לו המתנה את תוקפו בהפקדת הסך 500,000 ₪, על המבקש יהיה להפקיד סך של 200,000 ₪. שאר התנאים לתוקפו של צו עיכוב הביצוע שנקבעו בהחלטה נשוא הערעור יעמדו בעינם.