פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3919/20
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
עיריית ירושלים
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
4. פלוני
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בע"א 15962-09-19 שניתן ביום
7.6.2020 על ידי כבוד השופטים א' פרקש, ע' שחם וא' רובין
בשם המבקשת:
עו"ד א' גדות
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו א' רובין ) בע"א 15962-09-19 מיום 7.6.2020, בגדרו נתקבל ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' בנקי ) בת"א 27508-02-18 מיום 1.8.2019, שדחה את תביעתם הנזיקית של המשיבים.
1.
המשיבה 1 (להלן: המנוחה ), בהיותה כבת 82, הלכה עם נכדה בן ה-13 בשכונת בית הכרם בירושלים. בשלב מסוים הלכו השניים על גשר מעל רחוב יוחאי בן נון, כשהנכד מסיע את המנוחה בעודה יושבת על מושב ההליכון בו הסתייעה, כאשר גבה מופנה אל כיוון תנועתם של השניים. למרבה הצער, במהלך הליכתם על הגשר, המנוחה נפלה אחורנית, נחבלה בראשה, איבדה את הכרתה ונפטרה כעבור מספר ימים.
2.
המשיבים הגישו לבית משפט השלום תביעה נזיקית נגד המבקשת, שעיקרה בטענה כי נפילת המנוחה אירעה בשל מפגע שהיה קיים בגשר, ובפרט בשל היתקלות של גלגלי ההליכון בחריץ רחב שבין פלטות הבטון שברצפת הגשר. בית משפט השלום ערך סיור במקום, עמד על קשיים העולים מחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, ודחה את התביעה.
ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי התקבל, לאחר שנקבע כי השקע בין שתי פלטות הבטון רחב ועומד על כ-7 ס"מ; וכי לנוכח רוחבם של גלגלי ההליכון שאינם מקובעים ויכולים להסתובב לכיוונים שונים, ולנוכח עומקו של החריץ, הגלגלים יכולים להיתקע בחריץ. כן צוין כי בגשר שנבנה על ידי המשיבה מאוחר יותר, הונחו פסי מתכת ברווחים ובשקעים בין לוחות הבטון, באופן היוצר רציפות בדרך. הערעור התקבל אפוא, והדיון הוחזר לבית משפט השלום לצורך קביעת גובה הנזק, כמו גם לצורך השלמת הקביעה בדבר האשם התורם הנובע מהתנהגותם של הנכד והמנוחה, תוך שבית המשפט מציין כי הוא עשוי לעלות כדי אשם תורם מהותי.
3.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת טוענת, בין היתר, כי פסק הדין של בית משפט השלום הוא ארוך ומפורט, בעוד שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא קצר וניתן בסמוך לאחר הדיון; כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו לגבי רוחב החריץ בין לוחות הבטון, וכי קביעתו אינה מבוססת ואינה מעוגנת בחוות דעת של מומחה; כי שגה בית המשפט המחוזי בהתערבותו בממצאי עובדה באופן שאינו מנומק דיו; וכי אין לומר כי המשיבה התרשלה בתכנון הגשר או בהחזקתו.
4.
דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה. כפי שהיטיבה המבקשת לתאר בבקשתה, ההלכה לגבי מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא הלכה מושרשת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הלכה זו אף בוצרה ועוגנה זה לא מכבר בתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. טענת המבקשת כי מדובר במקרה חריג המצדיק על פי נסיבותיו את קבלת הבקשה, לא די בה כדי להביא למתן רשות ערעור, באשר טענות המבקשת תחומות כל כולן לדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ולא ניתן לומר כי הן חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים.
5.
אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ו' בתמוז התש"פ (28.6.2020).
ש ו פ ט