רע"א 3936/21מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ. מחמוד סעיד חביבאללה ז"ל ב

1.

לפניי בקשת רשות ערעור שעניינה החלטה המורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת עירית הוד ) בת"א 45125-04-15 (פסק הדין מיום 25.3.2021, ההחלטה המורה על עיכוב ביצוע חלקי מיום 7.4.2021). בפסק הדין חויבה המבקשת (להלן: המדינה ) לשלם למשיבים פיצויי הפקעה בסכום של כ-1,500,000 ש"ח (בניכוי מס שבח) וכן הוצאות ושכר טרחה בסך 80,000 ש"ח.

2.

התובענה נושא הערעור היא חלק מגל של מאות תביעות בנושא פיצויים בגין הפקעות מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות ), שתפיסת החזקה מכוחן נעשתה לפני עשרות שנים (להלן :

הפקעות ישנות ו- גל התביעות בגין הפקעות ישנות , בהתאמה ). הזרז להגשת התביעות הללו היא ההלכה שנקבעה בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה , פ"ד סו(2) 58 (2013), אשר תחמה את תקופת ההתיישנות לתביעת פיצויי ההפקעה לשבע שנים ממועד תפיסת החזקה על ידי הרשות המפקיעה, אך נתנה תקופת חסד להגשת תביעות פיצויים בגין הפקעות ישנות עד ליום 21.3.2016.

3.

בעקבות גל התביעות בגין הפקעות ישנות התעוררו בין המדינה לבין הנפקעים מחלוקות בדבר אופן חישוב הפיצויים בגין הפקעות ישנות, ובמיוחד ביחס לשאלה כיצד יש ליישם את הוראת סעיף 13 לפקודת הקרקעות, שעניינה פיצוי לפי מנגנון אובדן דמי החכירה (להלן: המחלוקת בעניין יישום סעיף 13 ). מחלוקת זו הוחרפה לאור הגישות השונות של הצדדים ליישומו של פסק הדין בעניין ע"א 8717/17

מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל ז"ל (23.7.2019) (להלן: הלכת איסמעיל ).

4.

לעת הזו תלויים ועומדים לפני בית משפט זה מעל ל- 150 ערעורים שעניינם המרכזי הוא המחלוקת בעניין יישום סעיף 13 לפקודת הקרקעות (ע"א 6744/20 ואח'). ביחס להליכים אלה מתקיימים לפניי הליכי קדם ערעור (להלן: הליכי קדם הערעור ).

5.

את עמדתי בעניין בקשות עיכוב ביצוע המוגשות על-ידי המדינה ביחס לערעורים על גובה הפיצויים שנפסקו בתביעות בגין הפקעות ישנות קבעתי בע"א 3213/21 מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח חוסין עבדול חלאילה ז"ל, פסקאות 4 -5

(8.6.2021) בזו הלשון:

סבורני כי לצורכי בקשות עיכוב ביצוע המוגשות על ידי המדינה ביחס לערעורים על גובה הפיצויים שנפסקו בתביעות בגין הפקעות ישנות יש לפעול, מעתה ואילך, ככלל, באופן הבא: בקשות עיכוב ביצוע מטעם המדינה יתקבלו בחלקן, במובן זה שתשלום הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור, למעט תשלום סכום המשקף את דרך החישוב החלופית לה טוענת המדינה, דהיינו שיעור תשואה העומד על 2.5% ביחס לדונם המיועד למגורים ו-1.5% ביחס ליתרת השטח , וכן הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין, כפי שנפסקו על ידי בית המשפט קמא.

כלל זה משקף להתרשמותי איזון ראוי במקבילית הכוחות בין מאזן הנוחות לבין סיכויי הערעור, ככל שהדברים נוגעים לבקשת עיכוב ביצוע אופיינית המוגשת ביחס לתיקים מסוג זה. משיקולי אחידות ויעילות דיונית, מן הראוי להפעילו ביחס למכלול הערעורים מהדפוס האמור, אלא אם מדובר בערעור בעל מאפיינים חריגים, המצדיקים הוצאתו הכלל. הנטל להוכיח התקיימות חריג שכזה, הוא על הטוען לו.

6.

במקרה שלפניי התנגדו המשיבים להצעת בית המשפט מיום 15.6.2021 לפעול על פי הכלל האמור. הטעם שהציגו לעמדתם זו הוא שבעניינם קיימת, לטענתם, הודאת בעל דין מצד המדינה לפיה האחוז שיש לגזור מערך הקרקע המופקעת עומד על לפחות 5%, וזאת בהינתן חוות הדעת שהוגשה מטעם המדינה בתחילת ההליך בבית המשפט קמא. אלא שעיון בבקשת רשות הערעור מלמד כי עמדת המדינה לעת הזו שונה אף בתיק דנן, וגורסת כי לאור הלכת איסמעיל יש להעמיד את הפיצוי לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות על השיעורים שצוינו לעיל. מכאן שאין בטיעון זה כדי להצדיק חריגה מהכלל.

7.

לפיכך דין בקשת רשות הערעור להתקבל בעיקרה, במובן זה שמתוך הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא ישולם בשלב זה למשיבים סכום המשקף את דרך החישוב החלופית לה טוענת המדינה, דהיינו שיעור תשואה העומד על 2.5% ביחס לדונם המיועד למגורים ו-1.5% ביחס ליתרת השטח , וכן הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין שנפסקו לטובתם על-ידי בית המשפט קמא.

8.

סוף דבר : הבקשה מתקבלת בעיקרה, במובן הזה שפסק הדין של בית המשפט קמא מעוכב עד להכרעה בערעור, וזאת למעט הסכום הקבוע בסעיף 7 לעיל, אשר ישולם למשיבים בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.