רע"א 3941/05 משגבים חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתא

ביום 15.6.04 הגיש המשיב, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) בקשה למימוש משכנתאות ומינוי כונס נכסים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. מימוש המשכנתאות התבקש לצורך פירעון חובות המבקשות כלפיו, בסכום של כ- 16,000,000 ש"ח. ביום 26.7.04 הגישו המבקשות בקשה לסגירת התיק בפני ראש ההוצאה לפועל בירושלים. לטענתן, הבקשה הוגשה שלא כדין היות ובין היתר, המשיב צירף צדדים שונים וחובות שונים לתיק, לא צירף דף חשבון ודף פתיחת חשבון, שמותיהן של המבקשות לא צוינו במפורש בתדפיסי החשבון שצורפו לבקשה וכן התדפיסים המצורפים לא הוגשו כפי שיש להגיש ראיה מוסדית לאור סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). בנוסף, ביקשו המבקשות לחקור את המצהיר, נציג הבנק, על התצהיר שהגיש.

ביום 14.12.04 התקיים דיון בפני ראש ההוצאה לפועל בירושלים, במסגרתו הוחלט שלא לאפשר את חקירת המצהיר מטעם הבנק. ביום 30.12.04 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בירושלים הדוחה את בקשת המבקשות לסגירת התיק. בהחלטתה, קובעת ראש ההוצאה לפועל, כי המבקשות לא העלו טענה בגין פירעון החוב והן אף אינן מכחישות את קיומו, כל טענותיהן הינן פרוצדוראליות ונוגעות לאופן הגשת הבקשה. היות ותכליתה של המשכנתא, הינה שהחוב ייפרע ללא דיחוי, קובעת ראש ההוצאה לפועל, כי טענותיהן של המבקשות אינן מוכרות בהליך של מימוש משכנתא וקבלתן תאיין את תכליתו. לגופו של עניין, קובעת ראש ההוצאה לפועל, כי המשיב הגיש את הבקשה כדין, לפי הוראות תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות הוצאה לפועל). כמו-כן, מציינת ראש ההוצאה לפועל כי טענותיהן של החייבות, הינן טכניות ופרוצדוראליות ואין מקומן להידון בהליך של הוצאה לפועל.

על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל, כמו גם על ההחלטה שלא לאפשר את חקירת המצהיר, הגישו המבקשות בקשות רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) דחה את שתי הבקשות. לעניין הבקשה לחקירת המצהיר, קבע בית-המשפט המחוזי, כי אמנם קיימת בעיקרון זכות לחקירה נגדית של מצהיר, אך זאת רק כאשר ישנה מחלוקת לגבי התשתית העובדתית. בית-המשפט המחוזי אף דחה את כל טענותיהן של המבקשות בנוגע להחלטת ראש ההוצאה לפועל שלא לסגור את התיק. לעניין ריבוי החייבים קבע, כי אין מניעה להגיש בתיק הוצאה לפועל יותר מבקשת ביצוע אחת של משכנתא, מה גם שבעניינו מדובר על חברות אשר נשלטות כולן על-ידי משפחה אחת והחובות הינם משותפים ושלובים לכל המבקשות. בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי המשיב הגיש את הבקשה בהתאם להוראות תקנה 99 לתקנות הוצאה לפועל וכי דף החשבון ודף פתיחת החשבון הוגשו למעלה מן הצורך. את טענת המבקשות לעניין אי-ציון שמן המלא בכל המסמכים המצורפים, דחה בית-המשפט המחוזי ואף התייחס אליה כאל טענה "קטנונית". בסוף דבריו, ציין בית-המשפט המחוזי, כי התרשם שמטרתן היחידה של טענותיהן הנוספות של המבקשות הייתה לעכב את מימוש המשכנתאות ותו לא.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה חוזרות המבקשות על טענותיהן בפני הערכאות הקודמות. לטענתן, יש להורות על סגירת התיק היות ומדובר על צדדים שונים וחובות שונים, וכי לא הוכח קיומו של חוב המקשר את המשכנתא לחייב מסוים. בהקשר זה, טוענות המבקשות כי לראש ההוצאה לפועל ולבית-המשפט המחוזי אין סמכות להורות על "הרמת מסך" ולהתחשב בשליטה של המשפחה בקבוצת החברות ללא דיון ובירור התשתית העובדתית. עוד טוענות המבקשות, כי טעו הערכאות הקודמות בכך שסירבו לאפשר להן לחקור את המצהיר. בנוסף, טוענות המבקשות, כי לא ברור מה שם הלקוח הכתוב על התדפיסים המצורפים לבקשת המימוש שהגיש הבנק, וכי התדפיסים לא הוגשו לפי הנדרש בפקודת הראיות לעניין רשומה מוסדית.

מנגד, טוען המשיב, כי הבקשה אינה מעלה סוגיה עקרונית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, היות וכל טענות המבקשות נדונו ונדחו על-ידי ראש ההוצאה לפועל ועל-ידי בית-המשפט המחוזי. לטענת המשיב, המבקשות לא הכחישו את חובן למשיב ואת סכומו ואף לא טענו טענת "פרעתי", אלא טענות פרוצדוראליות בלבד, אשר הדיון בהן אינו מצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. לעניין טענת המבקשות בדבר "הרמת המסך", טוען המשיב, כי למעשה מדובר בטענתן לעניין פתיחת תיק המימוש כנגד מספר חברות שונות ובקשר למספר נכסים, טענה אשר נדחתה על-ידי הערכאות הקודמות. לעניין טענת המבקשות לגבי הסירוב לאפשר להן לחקור את המצהיר, טוען המשיב, כי גם טענה זו נידונה ונדחתה בפני הערכאות הקודמות ודינה אף להידחות לגופו של עניין היות ואין הצדקה לחקירת המצהיר במקום בו לא קיימת מחלוקת עובדתית. יתרה מכך, טוען המשיב, כי למעשה הדיון בבקשה התייתר והפך לדיון אקדמי היות ומרבית הנכסים נשוא תיק ההוצאה לפועל נמכרו לצדדים שלישיים, זאת לאחר שהמבקשות לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו, הבקשה רלוונטית רק לגבי נכס אחד אשר טרם נמכר.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין. הבקשה הוגשה כדין ובהתאם לאמור בתקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל, היא כוללת את כל המסמכים המפורטים בתקנה, ואף מעבר לכך. התצהיר שהוגש במסגרת הבקשה, מטרתו לאמת את קיום החוב וסכומו. היות והמבקשות לא העלו טענות בנוגע לקיומו של החוב, צדקו הערכאות הקודמות בכך שלא אפשרו למבקשות לחקור את המצהיר בחקירה נגדית (ראו רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ , פ"ד נג(4) 193). טענת המבקשות בנוגע ל"הרמת המסך" אינה אלא ניסיון ליצור סוגיה משפטית יש מאין, אשר תצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. למעשה, המבקשות חוזרות על טענתן בפני הערכאות הקודמות, בנוגע לפתיחת התיק כנגד מספר חייבים שונים, טענה אשר נדחתה, ובצדק, היות ומדובר בחיובים שלובים המשותפים לכל החייבים.

טענותיהן הנוספות של המבקשות, אשר נידונו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו, אף בהן אין כדי להצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. המבקשות אינן טוענות טענות בקשר לקיומו של החוב וגובהו, אותן היה עליהן להפנות לבית-המשפט המוסמך, או טענות במסגרת טענת "פרעתי" אותן היו רשאיות להעלות בפני ראש ההוצאה לפועל. טענותיהן של המבקשות נוגעות לאופן הגשת המסמכים ולהליך פתיחת התיק בלבד. בנסיבות אלו, צדקו הערכאות הקודמות בכך שקבעו, כי הטענות הינן קטנוניות ודומה כי כל מטרתן הינה לעכב את מימוש ביצוע המשכנתאות, מטרה אשר לא הושגה היות ונכון ליום זה ישנו רק נכס אחד אשר טרם נמכר. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך-דינו של המשיב בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.