רע"א 3948/21 יוסף רבין נ. נציג הבית המשותף

1.

המבקש הוא בעל דירה ודייר בבית משותף (שכולל כמה בניינים, להלן: הבית ), והמשיבה היא נציגות הבית. בהתדיינות קודמת בין הצדדים קבעה המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו (כב' המפקחת מ' אריאלי ) ביום 20.7.2017 כי על המבקש לשלם למשיבה יתרת חוב בגין הוצאות הבית עד לסוף שנת 2016 בסך 14,380 ש"ח (להלן: פסק הדין הראשון ). בהתדיינות נושא הבקשה שלפניי הגישו הצדדים תביעות הדדיות. המבקש ביקש שהמשיבה תעביר לו דוחות על הכנסות והוצאות שלה "בעיקר כדי לאזן את" פסק הדין הראשון; ותתקן נזקי רטיבות בעקבות חדירת מי גשמים לדירתו. המשיבה תבעה כי המבקש ישלם את חלקו בהוצאות הבית לשנים 2018-2017. ביום 17.6.2020 קיבלה המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו (כב' המפקחת הבכירה א' שרייבר ; להלן: המפקחת ) את תביעת המבקש בחלקה ואת תביעת המשיבה בעיקרה. צוין כי המבקש עתר בתביעתו לקבל את הדוחות לשנים 2016-2014, כי בהליך הקודם הם נמסרו לו, וכי הוא שימש בתפקיד נציג הבית במשך 20 חודשים מתקופה זו – אולם "[]כדי להביא לפתרון מלא של המחלוקת" הורתה המפקחת למשיבה להעביר דוחות אלה למבקש. המפקחת קבעה כי בקשות מאוחרות של המבקש לקבל דוחות נוספים הן בבחינת הרחבת חזית; וכי המשיבה העבירה לו דוחות על שנים מאוחרות מאלו שנזכרו בכתב התביעה. עוד צוין כי נראה שהמטרה העיקרית של המבקש, בסעד זה ובתביעתו בכלל, היא לערער על פסק הדין הראשון; וכי אינו יכול לעשות זאת בהליך שלפני המפקחת. אשר לנזקי הרטיבות ציינה המפקחת כי המבקש לא ביקש סעד בעניינם, וממילא לא הוכיח את הנזקים שטען להם ואת הליקויים שגרמו להם לטענתו. בנוגע לתביעה הנגדית, נקבע כי המשיבה הוכיחה חלק מהסכומים שהמבקש חב לה, לטענתה (4,101 ש"ח מתוך 6,111 ש"ח), וכי עליו לשלם לה אותם בתוספת הוצאות בסך 2,000 ש"ח.

2.

ביום 12.4.2021 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי ) את ערעור המבקש על פסק הדין של המפקחת. הוזכר כי בינתיים חל שינוי נסיבות שייתר את הדיון ברוב טענות המבקש: המשיבה הודיעה כי ויתרה על החוב שהמפקחת פסקה לזכותה, וכי תיקנה את נזקי הרטיבות (טענה שדינה דחייה גם לגוף העניין, כך צוין). בית המשפט ציין כי סבר תחילה שהמבקש יחזור בו מערעורו שהתייתר, אולם זה עמד על בירור טענותיו. אשר למסמכים שהמבקש עתר לקבל, נקבע כי המבקש טען שביקש בתביעתו את המסמכים החל משנת 2008; כי הוא לא צירף את כתב התביעה שהגיש למפקחת, ולכן לא הוכיח את טענתו; כי אין להתערב בהחלטה בנוגע למסמכים מהשנים 2018-2016, שהומצאו ושבחלק הארי של תקופה זו המבקש שימש בנציגות הבית; וכי לאחר שנמחל לו החוב לשנים 2018-2017, אין עוד נחיצות במסמכים אלה. המבקש חויב בהוצאות המשיבה בערעור בסך 4,000 ש"ח.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען שדוחות על הכנסות והוצאות ממשיות של החזקת הבית בשנים 2018-2008 (להוציא התקופה שבה ניהל בעצמו את החזקת הבית) נדרשים לו כדי להוכיח ששילם את חלקו בהוצאות החזקת הבית לשנים 2016-2008 לפי סעיף 58(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; ושהממונים על החזקת הבית מאז שנת 2008 לא הגישו דוחות ממשיים לדיירים (בהם המבקש) בסוף כל שנה. עוד נטען שהמבקש שילם את חלקו בהוצאות הבית בשנים 2018-2017; וכי מאחר שנציגי הבית לא הגישו דוח מתאים, לא הוכח אחרת. המבקש מתאר את חלקו בהקמת הבית וניהולו במשך 20 שנים בעבר וקובל על התנהלות הנציג הקודם של הבית ועל פסק הדין הראשון. נוסף על כך, המבקש מונה שגיאות שנפלו, לטענתו, בנתונים שונים בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ושנובעות מפסק הדין הראשון; ומבקש "להאיר" נתונים אחרים. המבקש טוען כי בטענותיו בכתב ובתצהיר עדות ראשית בשני ההליכים אצל המפקחת על רישום המקרקעין ביקש את המסמכים מהשנים 2018-2008 (אציין כי הוא לא צירף לבקשתו לפניי מסמכים אלה). צוין כי המבקש מוותר על פיצויים בעד "4 שנות סבל" בשל חדירת מי גשמים לביתו מהגג. כמו כן, התבקש לבטל את חיוב המערער לפי פסק הדין הראשון ואת חיובו בהוצאות בבית המשפט המחוזי בהליך נושא הבקשה, ולהשהות את העברתן עד להחלטה אחרת.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.