רע"א 3974/06 איי.סי.הייצ'. אי. נכסים בע"מ נ. אדיל אחזקות בע"מ

צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו שאין מקום לתת סעד זמני המונע מהמשיב 1 להתקשר עם צדדים שלישיים בהסכמים בנוגע למגרשים העומדים ביסוד המחלוקת. סיפור המעשה, המשתרע על פני שנים לא מעטות, מצביע על כך שהייתה זו המבקשת שהפרה, לכאורה, את הסכם הפיתוח. במשך שנים היא לא ביצעה את שהתחייבה לו בהסכם. לכאורה, מדובר בהסכם שבוטל לדין. המסקנה המתבקשת היא שהמבקשת לא הצליחה להראות זכות לכאורה בדרך למתן סעד זמני. זאת ועוד, מעיון בבקשה ובנספחיה, כולל כתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין בערכאה דלמטה, עולה כי המגרשים נחוצים למשיבות 4-2 (להלן - המשיבות) על מנת להרחיב את המפעלים שבבעלותן. האינטרס הייחודי עליו מצביעה המבקשת בבקשתה הינו הממון והמשאבים שהשקיעה בהכנת תוכניות בנייה על המגרשים. אינטרס זה חלש מהאינטרס של המשיבות בהרחבת מפעליהן וקל יותר לפצות על הפגיעה בו בסעד כספי, אם תסתיים התביעה בסופו של יום לטובת המבקשת. תמים דעה אני עם בית המשפט המחוזי כי עובדה זו מטה את מאזן הנוחות לטובת המשיבים. משנמצא, כי לא הוכחה זכות לכאורה וכי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

הבקשה נדחית בלא שמתבקשת תשובה. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני בערעור.