רע"א 3975/20 מזל וברכה עלה בע"מ נ. גאול חיים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.5.2020 (ע"א 54607-12-19, השופטת

א' כהן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 11.11.2019 (ת"א 724-06-17, השופט

נ' אשכול ).

2.

המבקשת היא חברה העוסקת במתן שירותי מטבע ובהלוואות בשוק החוץ- בנקאי והמשיב הוא בעלים לשעבר של חברה שעסקה בתחום האופנה. המבקשת אוחזת בשני שיקים שמשך המשיב – שיק אחד על סך של 50,000 שקלים ושיק נוסף על סך של 200,000 שקלים (להלן : השטרות ).

3.

ביום 8.11.2016 המבקשת הגישה בקשה לביצוע השטרות ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו (תיק מס' 522895-11-16, הרשמת

ל' אקוקה ). המשיב הגיש התנגדות לביצוע השטרות, ובה טען כי בשל קשיים שנקלע אליהם בעסקיו הוא קיבל הלוואות מהמבקשת וחתם על השטרות כבטוחה בלבד, תוך הסכמה שייעשה בהם שימוש רק אם ימשיך לעסוק בעסקי הטקסטיל, ומטעם זה אף נרשם עליהם "לפיקדון בלבד". המשיב הוסיף כי לצורך סילוק חובותיו כלפי המבקשת הוא נאלץ להעביר לידיה נכסים בשווי של מיליוני שקלים, וכי בהתחשב בכך שהוא חדל מעיסוקו בתחום הטקסטיל – אין מקום לחייבו בגין השטרות. ביום 28.5.2017 הורתה הרשמת אקוקה על העברת ההתנגדות לדיון בבית משפט השלום.

4.

מבלי להידרש לכל הפרטים, יצוין כי המבקשת לא התייצבה לדיון בהתנגדות שנקבע ליום 24.9.2017, ובהתאם הורה רשם בית משפט השלום (הרשם ד' יעקבי ) על קבלתה.

5.

בהמשך לכך, בית משפט השלום בחן את טענות הצדדים. בעיקרו של דבר, המבקשת טענה כי השטרות ניתנו במסגרת עסקת ניכיון שנעשתה בין הצדדים וכי המשיב קיבל עבורם תמורה מלאה, כך שעליו לפרוע אותם. בסופו של דבר, וכאמור בפתח הדברים, בית משפט השלום דחה את התביעה בקבעו כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענותיה כי היא אוחזת בשטר בתום לב ובעד ערך. בהקשר זה, צוין כי המבקשת לא הציגה את חוזה ההלוואה בגין עסקת הניכיון הנטענת.

6.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי במסגרת הליך הערעור המבקשת צירפה ראיות שלא היו חלק מההליך שהתקיים בערכאה הדיונית. כן נקבע כי בית משפט השלום ביסס את פסק דינו על ממצאים שבעובדה וממצאי מהימנות שאין מקום להתערב בהם.

7.

בבקשת רשות הערעור דנן טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות הנוגעות לדיני ראיות וצדק פרוצדוראלי וכי אלה מצדיקות מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", וכן כי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. לשיטת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בכך שאימץ את הקביעות העובדתיות המוטעות של בית משפט השלום, שאין להן בסיס ראייתי. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס באופן מספק לטענות המבקשת, וכי היה מקום לאפשר לה להגיש את הראיות הנוספות שלא הוצגו בבית משפט השלום.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. עניינה של המבקשת אינו מעורר כל היבט עקרוני. הוא נבחן בשתי ערכאות שנתנו בו הכרעות הנטועות היטב בנסיבות המקרה ובממצאים העובדתיים. ממילא אף לא מצאתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.