רע"א 398/11 איתן חברה לביטוח בע"מ נ. מדינת ישראל

1.

המשיבה הגישה כנגד חברות הביטוח המבקשות, בבית משפט המחוזי בתל אביב, תביעת שיבוב בגין תשלומים ששולמו וישולמו על ידה לנכה צה"ל (להלן: הנפגע ), שנפגע בתאונת דרכים שארעה בהיותו חייל בשירות סדיר. אחת המחלוקות המרכזיות בתיק היא סוגיית אשפוזו הממושך של הנפגע לאחר התאונה במוסדות רפואיים שונים במשך כ-8 שנים. המבקשות טוענות, בין השאר, כי לא היתה הצדקה רפואית להורות על המשך אשפוזו הממושך של הנפגע בבתי חולים לאחר שמצבו התייצב.

2.

לאור המחלוקת האמורה, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' בכר ) על מינויו של ד"ר שמש כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום השיקומי (להלן: המומחה ). המבקשות לא השלימו עם מינוי זה ועתרו לבית המשפט בבקשה להחלפת זהות המומחה ולמינוי מומחה אחר תחתיו. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי לא מצא כי "קיים חשש לכך שהמומחה יוטה באיזה צורה או אופן רק מחמת זאת שהינו עובד במחלקה אחרת באותו בי"ח". בית המשפט ציין כי אין מדובר בתחום של רשלנות רפואית, וכי מכל מקום, נוכח מספרם המועט יחסית של מומחים שיקומיים בישראל, יש להותיר את המנוי על כנו.

3.

המבקשות לא השלימו עם ההחלטה. בבקשתן לערער עליה הן חזרו וטענו בפנינו כי המומחה עובד כרופא במחלקת השיקום בבית החולים "שיבא" שבתל השומר, בו אושפז הנפגע וטופל במשך כארבע שנים ובו ממשיך הנפגע לקבל גם כיום טיפולים רפואיים שונים. לטענתן, המומחה השיקומי יידרש להתייחס באופן ישיר לסוגיית סבירותו ונחיצותו של הטיפול שקיבל הנפגע בבית החולים בו מועסק המומחה, ובכך יש כדי להעמידו בחשש לניגוד עניינים. מן הדין, כך נטען, להימנע ממצב זה ולו מחמת "מראית פני צדק", ומן הראוי היה למנות מומחה רפואי אחר, שלא הועסק ואינו מועסק באחד המוסדות הרפואיים בהם אושפז הנפגע.

המשיבה מצידה טענה בתגובתה הראשונה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, המומחה עבד ועובד במחלקה אחרת מזו בה אושפז וטופל הנפגע, והוא אינו כפוף למחלקה בה אושפז הנפגע או למנהלה. עוד פירטה המשיבה כי הנפגע, שהוא נכה קשה מאד, אושפז בחמישה בתי חולים שונים (אסף הרופא, איכילוב, לוינשטיין, מאיר ובלינסון) ונבדק על ידי רופאים רבים, ועל כן ספק אם ניתן יהיה למצוא מומחה שיקומי מאזור המרכז, שיוכל ליתן חוות דעת רפואית בעניינו. בנוסף, ביקשה המשיבה כי אם תינתן רשות ערעור, כי אז תערער היא ב"ערעור שכנגד" על ההחלטה למנות מומחה פנימאי נפרד, לצורך הכרעה בשאלת קיצור תוחלת חייו של הנפגע.

4.

לאחר הגשת תשובתה של המשיבה, הגישו הצדדים ברשות בית המשפט תגובות ותגובות נוספות לתגובות. מאלה עולה כי המשיבה מסכימה כיום – נוכח ממצאים שנתגלו במהלך הכנת התגובות לבקשה – לבטל את מינוי המומחה, אך זאת תוך שהיא עומדת על מינויו של מומחה אחר שהוצע על ידי בית המשפט – פרופ' גרוסווסר, המנהל את המחלקה לנפגעי ראש בבית החולים לוינשטיין, וכן על דיון ב"ערעור הנגדי" שהוגש מטעמה. לחלופין מסכימה המשיבה כי התיק יוחזר לבית משפט קמא, שידון מחדש במינוי המומחה נוכח הממצאים שהתבררו, לרבות באפשרות מינויו של פרופ' גרוסווסר. המבקשות מצידן עומדות על טענותיהן ומתנגדות אף למינויו של פרופ' גרוסווסר.

5.

בנסיבות המתוארות ומשאין מחלוקת

יותר כי אין מקום להשאיר את מינוי של המומחה ד"ר שמש על כנו, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי לבירור ממצה של הסוגיה - וזאת מבלי לחוות כל דעה בסוגיה לגופה. מן הראוי ששאלת זהותו של המומחה השיקומי תיבחן על ידי הערכאה המבררת, בין השאר, על רקע הממצאים החדשים אותם פירטה המשיבה, ברוב הגינותה, בנוגע למומחה שמונה, כמו גם על רקע הסכמתה של המשיבה למינויו של מומחה אחר (פרופ' גרוסווסר).

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.