רע"א 3986/05 אלרן תשתיות אקולוגיה שותפות מוגבלת נ. דני אונגר

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' זפט) מיום 12.4.05 בה נקבע, כי לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות הייחודית לדון בהליך שהגישו המבקשות נגד המשיבים, כולל בבקשה לסעדים זמניים.

2.המשיב 1 נמנה על מקימיה של המבקשת 1, שותפות רשומה אשר עיסוקה בתחום פינוי ופיזור בוצה וייצור קומפוסט (להלן - השותפות). המשיבה 2 הינה חברה הנמצאת בשליטתו של המשיב 1 והוא אף משמש בה כמנהל. ביום 6.11.01 רכשו המבקשות 2 ו-3 (להלן - המבקשות) את מלוא הזכויות בשותפות. ביום 22.11.01 שכרה השותפות את שירותיו המקצועיים של המשיב 1, על פי הסכם שנערך בין השותפות מצד אחד לבין המשיבים 1 ו-2 מצד שני. בשני ההסכמים המדוברים - זה שעיגן את העברת הזכויות בשותפות (להלן - הסכם ההעברה), וזה שעיגן את העסקתו של המשיב 1 (להלן - הסכם ההעסקה) - נקבעו סעיפי התחייבות לשמירת סודיות ואי-תחרות מצידו של המשיב 1. בחודש פברואר 2004 חדל המשיב 1 מלעבוד עבור השותפות. במהלך חודש ספטמבר של אותה שנה, נודע למבקשות, כך לטענתן, כי המשיב 1 יחד עם שותף אחר החל להתחרות בעסקיה של השותפות, תוך שהוא עושה שימוש בסודותיה המסחריים של השותפות. לגירסת המבקשות, מהוות פעולות אלו הפרה חמורה של ההתחייבות לשמירה על סודיות ואי-תחרות הקבועות בשני ההסכמים. נוכח האמור, הגישו המבקשות בבית המשפט המחוזי תביעה על סך של 2,500,000 ש"ח כנגד המבקש, וכן עתרו לצווי עשה ולצווי מניעה. בנוסף, ביקשו הן מתן סעד זמני אשר ימנע מן המשיב 1 ליתן שירותים בתחומים החופפים לעיסוקה של השותפות ולבצע כל פעולה שהיא, אשר תעמיד אותו במצב של ניגוד עניינים או בתחרות עם השותפות. כן, נתבקש בית המשפט להורות למבקש 1 על דרך סעד זמני, שלא לעשות שימוש בסודות מסחריים של השותפות. עוד יצוין, כי התביעה הוגשה אף כנגד המשיבה 3, אשר הועסקה על ידי השותפות במשך קרוב לשנתיים, עד לתום שנת 2004. לטענת המבקשות, המשיבה 3 מסרה מידע עסקי חשוב אודות השותפות למשיב 1. לפיכך, במסגרת הסעד הזמני שנדרש, נתבקש בית המשפט להורות למשיבה 3, שלא לגלות סודות מסחריים של השותפות. להשלמת התמונה העובדתית נזכיר, כי ביום 20.12.04 ועוד טרם הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי, הגיש המשיב 1 תביעה לבית הדין לעבודה כנגד השותפות, בה דרש כי ישולם לו סך של כ-500,000 ש"ח הן עבור פיצויי פיטורין והן לשם הסדרת החובות הכספיים מן התקופה שעבד עבור השותפות. כמו-כן, עתר המשיב 1 לבטלותו של סעיף הגבלת התחרות בהסכם ההעסקה.

3.בהחלטתו של בית משפט קמא בכל הנוגע למשיב 1 ציין בית המשפט, כי המבקשות לא צירפו חומר שיש בו כדי ללמד על כך שהמשיב 1 לא פעל כעובד. נקבע, כי על אף שבהסכם ההעסקה נאמר שהמשיב 1 פועל כקבלן עצמאי, הרי לא ניתן לשלול את האפשרות כי הוא היה עובד של השותפות וכי לפיכך, הסמכות הייחודית בכל הנוגע לעילות שיסודן בהסכם ההעסקה נתונה בידי בית הדין לעבודה. אשר למשיבה 3, קבע בית המשפט כי התביעה כנגדה התבססה על סעיף שמירת הסודיות שבהסכם בין עובד למעביד ועל כן נתונה הסמכות בידי בית הדין לעבודה. בית המשפט אכן ציין, כי כתב התביעה כולל עילות נוספות, למשל, גרם הפרת חוזה ועיכוב נכס שלא כדין לגבי הנתבעים דשם, אך הסעד הזמני בעניינה של המשיבה 3 סבב סביב חובת הסודיות שנכללה בהסכם העבודה. אף שבסיומה של ההחלטה שנתן בית המשפט המחוזי קיימת אמירה מסוימת בעניין השתהותן של המבקשות בפנייה לקבלת סעד זמני, ברי כי אין להבין את החלטתו כדחייה של הבקשה לגופה, אלא כהעברה של התובענה לבית הדין לעבודה מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

4.כאמור, הסכם ההעסקה כלל הוראה מפורשת בה נאמר, כי היחסים בין השותפות לבין המשיב 1 הם יחסי קבלן עצמאי-מזמין וכי לא קיימים יחסי עובד-מעביד ביניהם. יש לזכור, כי המשיב 1 הגיש תובענה לבית הדין לעבודה המבוססת, מטבע הדברים, על טענתו שלו כי אמנם נתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין השותפות. אילו פנו המבקשות בתובענה לבית הדין לעבודה היה הדבר מתפרש, כמובן, כהכרה שלהן בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין השותפות למשיב 1 וכך הייתה נשמטת הקרקע מתחת לחלק מטעוני ההגנה שבאפשרותן להעלות בתביעה שהוגשה לבית הדין על ידי המשיב 1. כאמור, את החלטתו של בית המשפט המחוזי יש לפרש כהחלטת העברה. מכאן, שאף אם מלכתחילה לא הייתה נתונה בידי בית הדין לעבודה סמכות לדון בתובענה אילו זו הוגשה בפניו, הרי הוא רכש סמכות מכוח החלטת העברה. משמע, לא יהיה עוד מקום להעלות את סוגיית הסמכות בפני בית הדין. החלטתו של בית המשפט המחוזי מביאה, על כן, לכך שהסכסוך בשלמותו יתנהל בבית הדין. כך יימנע פיצול בלתי רצוי (אף שנכון הוא כי לעיתים אין מנוס מפיצול הליכים: ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (טרם פורסם)). בעיית הפיצול הייתה עשויה אף להחמיר, שכן לגבי המשיבה 3 לא התעוררה מחלוקת ממשית כי היא הייתה עובדת של השותפות ולפיכך התביעה כנגדה הייתה צריכה ממילא להתברר בפני בית הדין לעבודה.

5.לפיכך, הבקשה לרשות ערעור נדחית. התובענה תועבר לבית הדין לעבודה שידון תחילה בבקשה לסעדים זמניים. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.