רע"א 3990/97 פרופ' אפרתי אבי נ. אל-דר צוראל חברה להשקעות ולבניין בע"מ

1.המבקש, יחד עם אחרים, הוא הבעלים של הזכויות במגרש מסוים. בין המבקש לבין המשיבה נעשה הסכם לפיו היה על המשיבה לבנות בנין על המגרש. משהתעוררו ביניהם חילוקי דעות העבירו אותם להכרעתו של בורר. אחרי שנתן הבורר פסק בוררות הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בקשה לבטלו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ואישר את הפסק. מכאן בקשתו של המבקש להרשות לו לערער.

2.המבקש ביקש את ביטולו של הפסק על פי שלוש מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן - "החוק"): א) משוא פנים (סעיף 24(10) לחוק); ב) חריגה מסמכות (סעיף 24(3) לחוק); ג) אי מתן הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות (סעיף 24(4) לחוק).

בית המשפט המחוזי מצא שאין לעילה הראשונה על מה שתסמוך. אכן, הבורר הוא עורך דין שייצג את המשיבה, בין היתר, בקשר למכירת דירותיה לקונים, אולם הוא ייצג גם את המבקש בעניניו, ודוקא בשל היכרות משותפת קודמת זאת של בעלי הדין אתו נבחר לשמש בורר ביניהם. יתר על כן, בית המשפט קבע, על פי הראיות שהובאו לפניו, כי טענתו של המבקש, לפיה רק באחור נודע לו שהבורר מייצג את המשיבה כלפי רוכשי דירות, אינה אמת. עוד קבע, ואף זאת על פי הראיות, כי "המבקש ניסה להסתיר את קשריו הקודמים עם הבורר הנכבד שהיו תקינים ולבביים לפני הבוררות ובמהלכה והפכו ליחס עוין כתוצאה מפסק בוררות שלא היה לרצונו".

גם את הטענה שהבורר חרג מסמכותו דחה. זאת מן הטעם שבמהלך הבוררות הסמיכו בעלי הדין את הבורר לדון בסוגיות נוספות והמבקש גם הסכים לכך במכתב אל הבורר. המבקש אף לא מחה בעוד מועד על כך שהבורר חורג מסמכותו.

הטענה שלא ניתנה למבקש הזדמנות להביא את ראיותיו ולטעון טענותיו נדחתה אחרי שנמצא שהמבקש מיצה בפועל את זכותו להביא ראיות ולהשמיע טענות.

3.לא מצאתי מקום להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי. לכך אוסיף כי, כפי שבדק ומצא, מעוגנות קביעותיו של הבורר בחוות דעת, בעדויות מומחים ובבדיקות מקצועיות. לפיכך סבר שלא נגרם עיוות דין ומכאן שהיה דוחה את בקשת הביטול אפילו נתקיימה אחת מן העילות האמורות (סעיף 26(א) לחוק). גם בכך צדק.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.