רע"א 4001/00 שלום אליהו נ. טובה דשת

בקשת רשות הערעור שלפני נסבה על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לבטל את מינוין של המשיבות כמנהלות עיזבון המנוח ולמנות את בא-כוחם כמנהל עיזבון יחיד, ולחילופין, כמנהל עיזבון נוסף.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובתגובה ונספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי אין ממש בטענת המבקשים בדבר העדר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי. לפיכך, אין מקום ליתן רשות ערעור בעניין זה.

אשר לבקשה לבטל את מינוין של המשיבות כמנהלות העיזבון, במסגרת זו היה לשני הצדדים יומם המלא בבית המשפט. הצדדים הגישו לבית המשפט את כל החומר שלדעתם נדרש לצורך הכרעה, המשיבות צירפו תצהיר לתגובתן ובא-כוח המבקשים ויתר על חקירתן. עוד הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, על הגשת סיכומים לעניין זה. אלא, שבהחלטתו לא התייחס בית המשפט לטענות המבקשים נגד מנהלות העיזבון, אותן ביקשו להדיר מתפקידן. בית המשפט קבע, כי הטענות נגדן הועלו לראשונה באותו הליך. דומה, כי בכך נתפס בית המשפט לכלל טעות. בהליכים שקדמו להליך הביטול - הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה - עמדה על הפרק שאלת הסתלקותם של המבקשים מן העיזבון. בהיותם יורשים יחידים על-פי הצוואה, הרי שהסתלקותם, אילו הייתה תקפה, הייתה מאיינת את הצוואה וממילא גם את מינוי המשיבות כמנהלות העיזבון בה. לפיכך, אין לזקוף לחובתם של המבקשים אי העלאת טענות כנגד מנהלות העיזבון באותם שלבים. רק לאחר בית משפט זה אמר דברו בעניין בטלות ההסתלקות באופן שהצוואה שרירה וקיימת, העלו המבקשים את טענותיהם נגד המשיבות ועל בית המשפט היה לבררן.

מטעם זה ניתנת רשות ערעור, הבקשה נדונה כערעור והערעור מתקבל במובן זה שהתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שייתן החלטה המתייחסת להתנגדות המבקשים למינוי המשיבות לשמש כמנהלות עיזבון, וזאת, על סמך החומר שבפניו.

המשיבות תשלמנה למבקשים הוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח.