רע"א 4004/97 M.P.V. מכרזים בע"מ נ. מוסף הכרזים של המדינה בע"מ

עניין לנו בצו מניעה זמני עליו מתבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הצו מונע מן המבקשים "...להפעיל מכרז, אשר יהיה מבוסס על פרסום חוברת בה יוצגו המוצרים המוצעים למכירה, כשכל יתר תנאי ההשתתפות בתכנית המכרז הם זהים לתכנית המכרז של המבקשת." (כאן המשיבה).

מדובר במכרז הנקרא "המכרז של המדינה" בו מוצעת למכירה, בחוברת, כמות מוגדרת של מוצרים, למחזיקי ישראכרט. החוברת מתפרסמת אחת לחודש כירחון. ליד כל מוצר נקבע מחיר מינימום ולידו מחיר המוצר. מתקבלות הצעות טלפוניות שאינן פחותות ממחיר המינימום ומשלמים דמי השתתפות. הזוכה הוא המרבה במחיר. ניתן לבטל את ההשתתפות כל עוד לא פורסמו שמות הזוכים, ללא דמי ביטול וללא החזר דמי ההשתתפות. פורסמו השמות, ישולמו דמי ביטול.

המבקשת שיצאה אף היא במכרז למכירת מוצרים, עשתה זאת בתכנית טלביזיה שם הוצגו המוצרים לפי כללים דומים לאלה של "המכרז של המדינה".

בית משפט קמא סבר, שבשיטת המכרז של המדינה קיימים שנויים לעומת מכרזים אחרים ועל אף היות מרכיביו של המכרז ידועים ומוכרים זכאית המשיבה להגנה לגבי אותו חלק מהתכנית המופעלת על ידה בו "השלוב המצג והאופן בו הוא מופעל" הם בבחינת חידוש שיש בו מן המקוריות. לפיכך נענה בית המשפט לבקשה, ככל שהדבר נוגע למניעת הוצאת חוברת זהה לזו של המכרז של המדינה ולא ככל שהדבר מתייחס למכירת מוצרים בשידורי טלביזיה. להחלטה זו הגיע בית המשפט על אף שמצא כי המשיבה לא באה לבית המשפט בידים נקיות ועל אף שיהוי בהגשת בקשתה.

לאחר עיון בכל החומר, מחליטה אני לדון בבקשה כבערעור לאחר קבלת רשות לערער ולקבל את הערעור.

השופט קמא קבע נחרצות כי המשיבה העלימה מבית המשפט עובדות חשובות בדבר התדיינות קודמת שלה באותו נושא על אותה תכנית עם גורם אחר ודחית בקשתה לצו מניעה שם. בית המשפט הוסיף וקבע כי עיין באותה בקשה ונוכח לדעת שהיא רלבנטית לעניין שהובא בפניו ושעל כל פנים לא המשיבה היא זו הצריכה לקבוע את הרלבנטיות אלא על בית המשפט לעשות זאת משיהיה החומר גלוי בפניו. חשובה במיוחד היא קביעתו של בית המשפט כי הוא תוהה אם אכן סברה המשיבה, שהחומר אינו רלבנטי. מכאן משתמע שמיוחס לה חוסר תום לב.

עוד קבע השופט המלומד כי היה שהוי בלתי מוצדק מצד המשיבה בהגשת בקשתה, אלא שבסופו של דבר קבע כי "... למרות שני המחדלים בהם חטאה המבקשת, החלטתי לבחון את הבקשה ולהכריע בה לגופה." אין כל הנמקה מדוע לא הוסקו המסקנות הראויות מאותם מחדלים לעניין הבקשה לצו מניעה זמני ומדוע זנח אותם בית המשפט כשיקול לדחיית הבקשה. נראה שדי באלה בלבד כדי לדחות בקשה לצו מניעה זמני ואם לא די בהם כשלעצמם באים נימוקים נוספים לגופו של עניין ומצדדים בעמדת המבקשים והם:

1.קיימים מכרזים אחרים המתבססים על עקרונות וכללים דומים.

2.השופט קמא מצא לאפשר עריכת המכרז בשידורי טלביזיה כאשר שידורים אלה מעבירים את אותם התכנים המצויים בחוברת של המשיבה.

3.הצו הוא כללי וגורף על אף שלכאורה לפחות לגבי חלק ממרכיבי המכרז אין לומר כי הם בגדר יישום רעיון חדשני מקורי.

4.הסעד שנתן כסעד ארעי הוא למעשה הסעד הסופי המבוקש.

כל אלה מצטרפים למערכת נימוקים המוליכים למסקנה בדבר ביטול הצו הזמני שהוצא.

אשר על כן, דין הערעור להתקבל ודין הצו להתבטל.

אין בכך כדי לחוות דעה על זכויותיה המהותיות של המשיבה שתתבררנה במשפט עצמו ואין בכך כדי למנוע ממנה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לצו מניעה זמני מצומצם לגבי רכיבים מסויימים יחודיים במכרז, כגון: שם המכרז, שיטה מיוחדת של הצעות מחיר וכיוצא באלה.

הבקשה מתקבלת. המשיבה תשלם למערערים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.