רע"א 4006/09 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון ביר נ. עו'ד י

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.3.2009 בה.פ. 7447/08 (כבוד השופטת העמיתה ר' שטרנברג-אליעז ) אשר חייב את המבקשת בסך של 5,000 ש"ח בגין הוצאותיו של הבורר – עו"ד יצחק אבידני (להלן: הבורר ).

עובדות והליכים קודמים

1.

בין המבקשת, אגודה שיתופית, והמשיבים 2 ו-3, חברים בה, התגלע סכסוך. המשיב 2 פנה לרשם האגודות השיתופיות (להלן:

הרשם ) וביקשו למנות בורר שידון בסכסוך וזה האחרון מינה את עו"ד יצחק אבידני לבורר. המבקשת פנתה לבורר בטענה כי הרשם אינו מוסמך למנות בורר בעניין נשוא הסכסוך וכי נושא הסכסוך חורג מגבולות כתב המינוי שהוציא הרשם תחת ידיו. הבורר קבע כי יש להפנות את טענותיה של המבקשת בעניין זה לבית המשפט בדרך של אבעיה. המשיבים 2 ו-3

מצידם פנו לבורר ודרשו ממנו שיתפטר ויפסול את עצמו מלשמש בתפקידו, בטענה כי התרשל בתפקיד זה מאחר ו"במשך שמונה חודשים לא זימן את הצדדים ולא קיים אפילו דיון אחד".

2.

טרם השיב הבורר לפניית המשיבים פנו הם לבית המשפט המחוזי בירושלים ודרשו כי הבורר יועבר מתפקידו וכן דרשו כי הבורר יחזיר למשיב 2 את שכר הבוררות ששילם לו האחרון, בסך של 1,000 ש"ח. הבורר הודיע לבית המשפט המחוזי כי הוא מתפטר מרצונו, אך סירב להשיב את התשלום האמור.

3.

בתום הדיון שהתקיים ביום 9.3.2009, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים בעל פה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להיעתר לבקשה ולהשיב למשיב 2 את הסך של 1,000 ש"ח ששילם לבורר. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת תישא בהוצאותיו של הבורר בגין הבקשה והדיון בסך של 5,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

4.

לטענת המבקשת לא היה מקום לחייבה בהוצאותיו של הבורר, שכן לא היא זו שפנתה לבית המשפט המחוזי אלא המשיבים 2 ו-3

הם שיזמו את ההליך המשפטי שבנדון. עוד טוענת המבקשת, כי היא צורפה בעל כורחה כצד להליך על ידי המשיבים

2 ו-3, אולם בפועל לא הייתה לה כל נגיעה, בניגוד למשיבים 2 ו-3, לדרישה כי הבורר ישיב את שכרו ולכן לא היה מקום לחייבה בהוצאות כאמור. מטעם זה סבורה המבקשת כי לא היה זה מוצדק לחייבה בהוצאותיו של הבורר.

בעקבות החלטתי מיום 17.6.2009 הגישו הבורר והמשיבים את תגובתיהם לבקשה.

5.

לטענת המשיבים 2 ו-3, המבקשת יוצרת מצג מטעה כאשר היא טוענת כי הייתה "צד מיותר" בדיון. עוד טוענים המשיבים 2 ו-3 כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לחייב את המבקשת בהוצאות מוצדקת נוכח העובדות שנפרסו בפני בית המשפט המחוזי אודות התנהלותה של המבקשת שסיכלה את ניהולה של הבוררות, ובין היתר מניעת התקדמותה של הבוררות באמצעות הגשת בקשות שונות פעם אחר פעם והימנעות מקבלת והגשת כתבי בי דין. לבסוף, טוענים המשיבים 2 ו-3 כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנושא פסיקת הוצאות.

6.

לטענת הבורר, חיובה של המבקשת על ידי בית המשפט המחוזי בהוצאותיו מוצדק, שכן לאחר שבית המשפט שמע את הצדדים ונפרסו בפניו העובדות המלמדות על תרומתה של המבקשת להכשלת הבוררות, בחר הוא לחייבה בהוצאות האמורות. לבסוף, טוען הבורר אף הוא כי ההלכה מורה שאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנושא הוצאות משפט.

דיון והכרעה

7.

דין הבקשה להידחות. הבקשה מופנית כנגד ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי לטובת הבורר, ואולם הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעותיה של הערכאה הדיונית בנושא הוצאות משפט אלא במקרים נדירים בלבד [ראו למשל: סעיף 52 לפסק הדין בע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס (לא פורסם, 14.5.2008); ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ , פ"ד מז(2) 517, 528 (1993); סעיף 5 להחלטתו של השופט א' גרוניס בעע"ם 1022/04 אלביליה נ' פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון י-ם (לא פורסם, 22.8.2004)]. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובתיהם של המשיבים 2 ו-3 והבורר הגעתי לכלל מסקנה כי אין המקרה דנן נמנה על אותם חריגים כאמור, ומשכך דין הבקשה להידחות.

בנוסף, בפני בית המשפט המחוזי, הערכאה המבררת, עמד מכלול הנתונים הצריך לעניין וגם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטתו.

8.

אשר על כן דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות משפט לטובת הבורר בסך 1,000 ש"ח ובהוצאות משפט לטובת המשיבים 2 ו-3 בסך של 1,000 ש"ח.