רע"א 4024/02 דנה דביר נ. י. מושקוביץ חברה לבנין בע"מ(בהקפאת הליכים)

1.המבקשים, רוכשי דירות במיזם-בנייה בנשר של המשיבה 1 (להלן: החברה), המצויה בהקפאת הליכים, דורשים כי יוכר מעמדם כקבוצת נושים נפרדת. זאת, לצורך כינוס אסיפות נושים, שבהן צפוי המשיב 2, הנאמן על החברה (להלן: הנאמן), להציג לאישור הנושים את ההסדר שגיבש.

לקראת מועד כינוס אסיפות הנושים, שנקבע לתאריך 20.5.02, הגישו המבקשים בקשה מתאימה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, המנהל את ההליך הקולקטיבי בעניינה של החברה. בקשה זו לא נענתה, ובית-המשפט המחוזי קבע, כי טענת המבקשים כי ראוי להכיר בהם כקבוצת נושים נפרדת תידון רק לאחר שתכונסנה אסיפות הנושים.

2.מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשים הייתה, כי בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתם להכיר בהם כקבוצת נושים נפרדת ללא נימוק ענייני, וכי קיום אסיפות הנושים קודם להכרעה בבקשתם ירוקן את בקשתם מתוכן וייצור מצב מוגמר. בהקשר זה הסבירו המבקשים, כי אם תידון בקשתם להכיר בהם כקבוצת נושים נפרדת רק לאחר שאסיפות הנושים תכונסנה, יתקשה בית-המשפט להכריע בבקשתם מבלי לשקול שיקולים זרים.

לעמדת המבקשים הצטרפו גם המשיבים 4, אף הם דיירים בפרויקט החברה בנשר. מנגד, הנאמן התנגד בתוקף לבקשה למתן רשות ערעור, בהסבירו כי - בניגוד לטענת המבקשים - בית-המשפט המחוזי קיבל החלטה עניינית להכריע בבקשת המבקשים, ובבקשות אחרות דומות הנוגעות לאסיפות הנושים, רק לאחר שתכונסנה האסיפות. עוד טען הנאמן, כי אסיפות הנושים נקבעו מראש, ובדחייתן עתה יהיה כדי לגרום נזק וטרחה לכל המשתתפים ואף לניסיונותיו של הנאמן לגבש הסדר נושים, וזאת בין היתר, נוכח העובדה שתקופת הקפאת ההליכים כבר הוארכה מעבר לתקופה שהוגדרה בחוק. ואילו המשיב 5 הודיע, כי הגם שאין הוא מתנגד לכך שבית-המשפט המחוזי יכריע בבקשת המבקשים להכיר בהם כקבוצת נושים נפרדת, הרי שאין לדחות עקב כך את מועד כינוס האסיפות, וניתן יהיה לערוך, בדיעבד, תחשיב נפרד של קולות ההצבעה באסיפות, כך שאם יוכרו המבקשים כקבוצת נושים נפרדת, אפשר יהיה להביא זאת לידי ביטוי בקביעת תוצאות ההצבעות באסיפות הנושים.

3.מבלי לנקוט עמדה בשאלה, אם, ככלל, ראוי כי בקשת נושים להכיר בהם כקבוצה נפרדת לצורך הצבעה באסיפות נושים, תוכרע קודם לכינוס אסיפות הנושים, הגעתי לכלל דעה, כי בנסיבות המקרה שבפניי, אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. עיקר בעיניי בעניין זה הוא, שמחד-גיסא, המבקשים לא הצביעו על נזק של ממש שייגרם להם אם בקשתם תידון לאחר שכבר יהיו מונחות בפני בית-המשפט המחוזי תוצאות אסיפות הנושים; ומאידך-גיסא, דחיית האסיפות תעכב את הליכי גיבוש הסדר-הנושים ותגרום להוצאות מיותרות.

יש לדחות בהקשר זה את טענת המבקשים לחשש מפני השפעת שיקולים זרים על החלטת בית-המשפט המחוזי אם יידרש לבקשתם לאחר שכבר תיוודענה תוצאות האסיפות. שהלוא שאלת ההצדקה להכיר במבקשים כקבוצת נושים נפרדת למצער מצריכה הנמקה, שמצידה תאפשר לערכאת ערעור לבחון את החלטת בית-המשפט המחוזי. אך מובן הוא, כי בפני המבקשים תהיה פתוחה הדרך לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי בעניינם - כאשר זו תתקבל - ובכלל זה להביא לביטול תוצאות ההצבעה ולכינוס מחודש של אסיפות הנושים, והכל אם תימצא להם עילה מתאימה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.