רע"א 403/99רן כהן, ח"כ נ. שר הבינוי והשיכון

1.בשתי העתירות שבפנינו, אשר הדיון בהן אוחד, עותרים העותרים לכך שחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט1998- ( להלן: חוק הדיור הציבורי ) ייושם על ידי המשיבים לאלתר, כך ש"זכאי" על פי החוק יוכל לרכוש את הדירה הציבורית בה הוא מתגורר במחיר ובתנאים כאמור בחוק באופן מיידי.

החוק התקבל בכנסת ביום 19.10.98, ופורסם ברשומות ונכנס לתוקף ביום 29.10.98.

הוראות החוק לא יושמו בסמוך לאחר קבלתו. אחת מטענות המשיבים בעניין זה היא, שלא היה בתקציב לשנים 1998 ו1999- מימון ליישומו של החוק. לטענתם, המימון הנדרש בעניין זה הוא בסכום של כ10- מיליארד שקלים.

2.ביום 5.2.99 נתקבל בכנסת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999), התשנ"ט1999- ( להלן: חוק ההסדרים ). בסעיף 37 של חוק ההסדרים הוסף לחוק הדיור הציבורי סעיף 21, שבו נקבע: "תחולתו של חוק זה ביום ד' בטבת (1 בינואר 2001)".

בסעיף 38 לחוק ההסדרים נקבעה תחולתו של חוק ההסדרים החל ביום 1.1.99.

3.על יסוד ההוראות כאמור, טוענים העותרים שהזכאות של אלה אשר היו "זכאים" לפי חוק הדיור הציבורי בתקופה שבין 29.10.98 עד 1.1.99 שמורה להם. כך, הואיל ויש לפרש את חוק ההסדרים כבא לשלול רק את זכותם של "הזכאים" בין תאריך 1.1.99, מועד כניסת חוק ההסדרים לתוקף, לבין 1.1.2001, מועד בו חוק הדיור הציבורי ייכנס לתוקף. לטענתם, זו הפרשנות הראויה להוראות החוק הרלוונטיות.

אין לקבל את הטענה. סעיף 21 לחוק דיור ציבורי, אשר הוסף בסעיף 37 לחוק ההסדרים, קובע מפורשות שתחילת תוקפו של חוק דיור ציבורי היא ב1.1.2001-. מכאן ברור, שקודם לתאריך זה אין לרכוש זכויות על פי חוק דיור ציבורי. כך על פי לשון הסעיף.

גם ההיסטוריה החקיקתית וגם תכלית הוראת סעיף 37 לחוק ההסדרים, מלמדים שהכוונה בסעיף היתה לכך שעד תאריך 1.1.2001 לא יהיה ניתן לרכוש זכויות על פי חוק הדיור הציבורי.

4.טענה נוספת של העותרים היא, שתיקון חוק הדיור הציבורי בחוק ההסדרים כאמור, יש עמו פגיעה בזכות הקניין שלהם, אותה רכשו בתקופה מיום כניסת חוק הדיור הציבורי לתוקף (29.10.98) ועד כניסת חוק ההסדרים לתוקף ב1.1.99-, זכות אשר אבדה להם על פי הפרשנות דלעיל לסעיף 37 לחוק ההסדרים. לטענתם, אין להצדיק פגיעה זו בזכות הקניין שלהם.

גם טענה זו דינה להידחות. גם אם יש בהוראת סעיף 37 לחוק ההסדרים פגיעה בזכות הקניין - מבלי שנכריע בכך - פגיעה זו עומדת, בנסיבות העניין, בתנאי פיסקת ההגבלה.

העתירות נדחות. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.