רע"א 4032-10-26רע"א 4032-10-26

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' קלמן ברום) מן הימים 9.9.2026, 10.9.2026 ו-14.9.2026 ברע"א 19312-09-26. ההחלטה הראשונה דחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (השופטת י' מרמור דומב) מיום 8.7.2026 בת"א 36347-01-22, אשר הורתה על עיכוב ביצוע חלקי של פירוק שיתוף במקרקעין בכפוף להפקדה; השנייה סיווגה את ההליך העיקרי בו נקט המבקש כערעור ברשות; והשלישית דחתה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטה לפירוק השיתוף.

ביום 10.6.2026 הורה בית משפט השלום בהרצליה על פירוק שיתוף במקרקעין המצויים בבעלות משותפת של המבקש, המשיבות ואחרים, בדרך של מכירתם. בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטה זו עד להכרעה בהליך ערעורי שבכוונתו להגיש התקבלה בחלקה על-ידי בית משפט השלום ביום 8.7.2026. אף שבית המשפט העריך כי סיכויי הערעור נמוכים, הוא נעתר לה באופן חלקי והורה על עיכוב ביצוע המכירה בלבד – אותו התנה בהפקדת 15,000 ₪ להבטחת נזקי המשיבות (להלן, בהתאמה: החלטת עיכוב המכירה ו-הערובה). בהמשך מונה כונס נכסים לשם קידום הליך המכירה. המבקש מיאן להשלים עם החלטה זו והוסיף להגיש שורת בקשות לעיון מחדש – שנדחו כולן משלא נמצא כי ישנו שינוי נסיבות המצדיק התערבות בגובה הערובה (ראו החלטות מיום 13.7.2026, 14.7.2026, 11.8.2026, 17.8.2026, 2.9.2026).

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי הליך שהוגדר כבקשת רשות ערעור או לחלופין ערעור על החלטת הפירוק, ובצדה עתר לביטול הערובה, או למצער להפחתתה. בהחלטתו מיום 9.9.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה האחרונה, היא למעשה בקשת רשות הערעור על החלטת עיכוב המכירה, בקבעו כי זו משקפת איזון ראוי בין זכויות הצדדים וכי סכום הערובה "מידתי והולם את הנסיבות". בקשה נוספת לעיכוב ביצוע המכירה נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.9.2026. בהחלטה צוין כי המבקש בחר להגיש את בקשתו לעיכוב ביצוע לבית משפט השלום, וכי בנסיבות אלה אין להידרש לבקשה נוספת לעיכוב ביצוע לפני ערכאת הערעור. עוד נקבע כי טענות המבקש נגד התניית עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה נדונו במסגרת בקשת רשות הערעור ונדחו לגופן בהחלטה מיום 9.9.2026. בית המשפט קבע את המועד האחרון להפקדת הערובה ליום 7.10.2026. להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטה מיום 10.9.2026 תיקן בית המשפט המחוזי החלטה קודמת, שבה סווג ההליך העיקרי כערעור בזכות, וקבע כי מדובר בערעור ברשות.

מכאן הבקשה שלפניי, המכוונת בעיקרה לביטול הערובה או להפחתתה; ובצדה עותר המבקש לסעד ארעי שיעכב את מכירת המקרקעין עד להכרעה בבקשה. לטענתו, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד את הערובה; מאזן הנוחות נוטה לטובתו, הן משום שהמשיבות לא הצביעו על נזק שייגרם מעיכוב הביצוע, הן לנוכח שינוי נסיבות במקרקעין אשר לטענתו נתפסו בידי צד שלישי; וכן סיכויי ההליך גבוהים.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות אף בלא צורך בתשובה. אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מצומצמת היא. רשות כזו תינתן אך במקרים המעוררים שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום שבו מתחייבת התערבות כדי למנוע עיוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות); רע"א 11308/04 סמיה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 5 (17.5.2005)). המבקש אינו מצביע על שאלה משפטית עקרונית, ואף עיוות דין לא נגרם לו. עיקר השגות המבקש מופנה כלפי התנאי שנקבע לעיכוב ביצוע ההחלטה – סוגיה המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואשר התערבות ערכאת הערעור בה שמורה למקרים חריגים (ראו: רע"א 4907-08-25 פחימוב נ' סוסתיאל, פסקה 7 (30.9.2025) (להלן: עניין פחימוב)). הדברים אמורים מקל וחומר מקום שבו מדובר ב"גלגול שלישי", לאחר ששתי ערכאות כבר נדרשו לעיכוב הביצוע ולתנאיו.

ככל שבפי המבקש טענה לעיוות דין – דינה להידחות. בית משפט השלום הלך כברת דרך לקראתו, כאשר נעתר לבקשתו לעיכוב המכירה חרף סיכויי הערעור, אותם העריך כנמוכים. לצד זאת, וכדי שלא להותיר את המשיבות ללא מענה לנזקים העלולים להיגרם להן אם יידחה ההליך הערעורי, הותנה עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה (לסמכותו של בית המשפט להתנות עיכוב ביצוע החלטה בהפקדת ערובה ולתכליתה להעמיד מקור לפיצוי בגין נזק שעלול להיגרם לצד שכנגד מעיכוב הביצוע, ראו: תקנה 145(ב); עניין פחימוב, בפסקה 10). מדובר באיזון ראוי בין הנזק שעלול להיגרם למבקש כתוצאה ממכירת הנכס, לבין הנזק הצפוי למשיבות; ולא מצאתי כל טעם להתערב בו. ודאי שאין בו כדי להקים חשש לעיוות דין, בפרט בשים לב לשיעורה המתון של הערובה (ראו למשל: בע"מ 2191/20 פלוני נ' פלונית (23.3.2020)). מסקנה זו מתחדדת בשים לב לכך שבנסיבות ענייננו, בבחינת מאזן הנוחות, יש להביא בחשבון לא רק את הנזק העלול להיגרם למשיבות עקב עיכוב המכירה אל מול נזקו של המבקש, אלא גם את הפגיעה האפשרית ביתר השותפים במקרקעין, המבקשים להשלים את הליך המכירה. בנסיבות אלה, ההחלטות שניתנו בערכאות הקודמות משקפות מלאכת איזון סבירה, שאינה מצדיקה התערבות, לא כל שכן ב"גלגול שלישי".

בשולי הדברים, בהתייחס ליתר טענות המבקש, אסתפק בלציין כי בדין סיווג בית המשפט המחוזי את ההליך כערעור ברשות, משעה שהחלטת בית משפט השלום מושא ההליך העיקרי לא סיימה את הליך פירוק השיתוף, והיא למעשה "החלטה אחרת", שניתנת לערעור ברשות בלבד (ראו: בע"מ 16405-08-24 פלוני נ' פלונית, פסקאות 8-7 (18.12.2024)). אף בדין נקבע כי משעה שבחר המבקש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט השלום, לא ניתן להגיש בקשה עצמאית לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור, אלא רק בקשת רשות ערעור על ההחלטה שניתנה (ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה, פסקה 16 (17.6.2015)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע ארעי. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.