רע"א 4034/16 עומר ריאטי נ. ריאד הייב

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 16010-01-16, כב' השופט א' אברהם ) אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (ת"א 5868-12-13, כב' השופט ד' קירס ) שקבע כי התנאים לתקנת השוק אינם מתקיימים בעניינו של המבקש.

המבקש רכש עגלים מצד ג' (להלן: המוכר ), אשר הציג עצמו כבעלים של הנכס הנמכר. לאחר זמן קצר הוברר כי המוכר אינו הבעלים של העגלים, וכי אלה נמצאים בבעלותו של המשיב. במסגרת ההליך בבית משפט השלום, העלה המבקש את הטענה כי על אף שהעגלים לא היו קניינו של המוכר בשעת הקנייה, כיון שהעסקה בין המוכר למבקש הסתיימה, על-פי תקנת השוק הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 יש להכריז על המבקש כבעלים של העגלים. לאחר שמיעת הראיות, קבע בית המשפט השלום כי התנאים לתקנת השוק אינם מתקיימים, שכן לא הוכח כנדרש שהמבקש נתן תמורה למוכר וכן יש ספק בנוגע לתום הלב של המבקש בעסקה. בשל כך נקבע בפסק הדין כי תקנת השוק אינה חלה במקרה זה והמשיב הוא הבעלים של העגלים. בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דין זה ומכאן הבקשה שלפנינו.

הלכה מושרשת היא כי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי מצריכה עניין מיוחד החורג מגדרי המחלוקת הקונקרטית שבין בעלי הדין. זהו אינו המקרה בבקשה שלפנינו. מסקנתו של בית המשפט השלום מבוססת על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת הראיות שהובאו בפניו. אף ערכאת הערעור לא מצאה מקום להתערב בממצאים עובדתיים אלה, ובהתאם השאירה את פסק הדין על כנו. גדרי המחלוקת הם עובדתיים בלבד ואינם משליכים על סוגיות רוחב נוספות, ועל כן אין לתת רשות ערעור במקרה זה.

אציין בקצרה, שתקנת השוק כשמה כן היא – תקנה שיצר המחוקק, ולא זכות קנויה. על פי תקנה זו זכויותיו הקנייניות של הבעלים פוקעות ומועברות לקונה מכוח החוק, וזאת על אף שהכלל בדיני הקניין הוא שאין המוכר יכול למכור אלא מה שיש לו. אולם כדי ליהנות מתקנה זו, הטיל המחוקק על הקונה מספר סייגים, אשר מהווים תנאי סף לתחולתה. משאלה לא התקיימו, זכויותיו של הבעלים לא פקעו ואף אם הקונה הוציא כספים על הנכס, אין לו כל זכות קניינית בו והנכס נשאר קניין הבעלים. כמובן שבמקרה זה זכאי הקונה להגיש תביעה נזיקית כלפי המוכר, כפי שעשה המבקש בענייננו.

הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.