רע"א 4040/09 אנדי כרמון נ. אורן חסאן

1.

בית המשפט המחוזי נתן בשנת 2006 צו מניעה זמני לבקשת המבקשים, ובעת שלמשיבים לא היה היתר בניה. משניתן היתר בנייה על ידי הוועדה המקומית לאחר כשנתיים, השתנתה מערכת הזכויות והחובות שבין בעלי הדין. אומנם, עצם העובדה שניתן למשיבים היתר בנייה אינה חוסמת את דרכם של המבקשים בפני קבלתו של צו מניעה זמני וכן קבלתו של סעד סופי. ברם, המינימום המתבקש היה הגשה של בקשה לתיקון כתב התביעה המקורי משנת 2006 שבבסיסו עמדה הטענה כי נעשות פעולות בנייה בלא היתר. המבקשים לא עתרו לתיקון כתב התביעה ורק בהודעה מיום 13.5.09, בעקבות החלטתי מיום 12.5.09, הודיעו כי יעתרו לאלתר לתיקונו של כתב התביעה. די בכך שעד להגשתה של בקשת רשות הערעור דנא לא פעלו המבקשים לתיקון כתב תביעתם על מנת שתידחה הבקשה דנא בה משיגים המבקשים על החלטתו של בית המשפט המחוזי לבטל את הסעד הזמני משנת 2006 ושלא ליתן צו אחר תחתיו.

2.

דומה שטוב יעשו בעלי הדין, שאמורים להתגורר בשכנות אלה עם אלה, אם ינסו להגיע להסכמה שתחסוך הליכים משפטיים נוספים. מן החומר עולה כי בעבר נעשו נסיונות בכיוון זה, אך למרבה הצער הם לא צלחו. הרושם המתקבל הוא שעסקינן במקרה מובהק שפשרה יפה לו.

3.

על המשיבים לקחת, כמובן, בחשבון את האפשרות כי אם הבנייה המבוצעת מטעמם לא תתאם את ההיתר והתוכניות או שתיצור מטרד, כי אז עשויים הם להידרש להרוס את שנבנה.

4.

בהחלטתי מיום 12.5.09 ביקשתי מן המבקשים להסביר מה מקור סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בעניין. בהודעתם מיום 13.5.09 הם נתנו הסבר מסוים. משהגעתי לאחר בחינה חוזרת של בקשת רשות הערעור לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות מטעם אחר, איני מוצא לנכון לבחון מיוזמתי את סוגיית הסמכות העניינית.

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא שנדרשת תשובה.