רע"א 4052/00 שי שבתאי לביא לנדאו נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש תביעה כנגד המדינה בה טען, כי שוטרים התעללו בו, וכתוצאה מכך ניזוק נפשית ופיזית, ועל-כן על המדינה לפצותו. רשמת בית-המשפט המחוזי בירושלים דחתה בקשה שהגישה המדינה לסילוק התביעה על הסף, והורתה לה להגיש כתב הגנה. ערעורה של המדינה על החלטה זו נדחה. הדיון בתביעה נמשך איפוא, ובהחלטתו מתאריך 17.5.00 הורה בית-המשפט המחוזי (השופט צבי זילברטל) למבקש להגיש לבית-המשפט חוות-דעת רפואית מטעמו.

מייד לאחר מתן החלטה זו פנה המבקש לשופט זילברטל בבקשה שיפסול עצמו מלדון בתביעתו עקב משוא פנים. לטענת המבקש, השופט זילברטל החליט על המשך הדיון בתובענה למרות שהמדינה לא הגישה כתב-הגנה במועד שנקבע לכך על-פי החלטות בית-המשפט המחוזי, ובכך חרג מסמכותו ופעל במשוא פנים.

השופט זילברטל דחה את בקשת המבקש בקבעו, בין היתר, כי כתב-ההגנה הוגש במועד, וכי מהחלטתו לא עולה ולו מראית של משוא פנים. כן חויב המבקש בתשלום הוצאות משפט למשיבה בסך 1,000 ש"ח.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה שב המבקש על טענותיו, כפי שנטענו בבקשות השונות שהגיש לבית-המשפט המחוזי והוסיף, כי בכתב-ההגנה המצוי בתיק בית-המשפט זויף תאריך הקבלה, כך שיתאים למועדים שנקבעו על-ידי בית-המשפט.

לא מצאתי מקום למתן רשות לערער. בתיק בית-המשפט המחוזי מצוי כתב-הגנה שהוגש במועד שנקבע לכך, ואין די בטענת זיוף שאינה נתמכת בתשתית ראייתית כלשהי, כדי לעכב את הדיון בתובענה. בנסיבות אלה בדין המשיך השופט זילברטל את הדיון בתיק.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.