רע"א 4054/18 ידידיה משולמי נ. רשות שדות התעופה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.5.2018 (ע"א 35799-05-18, השופטת ת' בר-אשר ), ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום מיום 15.5.2018 (ת"א 40416-04-18, השופט ד' גדעוני ).

2.

בחודש אפריל 2018 הגישה המשיבה, רשות שדות התעופה, תביעה לסילוק ידו של המבקש משטח שדה התעופה עטרות (להלן: שדה התעופה ). המשיבה טענה בתביעתה כי המבקש נכנס שלא כדין לשדה התעופה ותפס שלא כדין מבנים ושטחי קרקע בו, לצורך חנית כלי טיס שבבעלותו ושימוש במסלול שבו לצורך המראה ונחיתה של כלי הטיס האמורים. בצד התביעה הגישה המשיבה גם בקשה למתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקש או על מי מטעמו להיכנס לשטח שדה התעופה. בהמשך, הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למבקש או מי מטעמו להימנע מכל פעולה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים בשדה התעופה.

3.

בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה – הורה על מתן צו מניעה זמני כמבוקש ואף חייב את המבקש בהוצאות. בפתח הדברים, קבע בית משפט השלום כי עלה בידי המשיבה להניח תשתית ראייתית מספקת ביחס לזכויותיה בשדה התעופה. בהמשך לכך, בית משפט השלום קבע כי טענותיה של המשיבה באשר לפעולות השונות שהמבקש מבצע בשטח – ובכלל זה העברת ציוד וחיבור לתשתיות חשמל – לא נסתרו על ידו, וכי פעולות אלה משנות באופן מובהק את המצב הקיים. עוד נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, בהתחשב בכך שהמשך פעילותו של המבקש בשטח עלול להכביד על ביצוע פסק הדין ככל שתזכה המשיבה בתביעתה, ומנגד המבקש לא הצביע על נזק ממשי שייגרם לו עקב מתן צו המניעה הזמני.

4.

המבקש הגיש ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי. בפתח הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הובהר למבקש כי ההחלטה שעליה הוא מלין היא החלטה בעניין סעד זמני שהדין לא מקנה זכות ערעור עליה, אלא מחייב קבלת רשות לערער. על כן, בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת הערעור על הסף וחייב את המבקש בהוצאות. למעלה מן הצורך, העיר בית המשפט המחוזי כי נראה שבכל מקרה סיכוייה של בקשת רשות ערעור, אם תוגש, יהיו קלושים, שכן אין מחלוקת כי למבקש אין כל זכות להחזיק במקרקעין שבהם מצוי שדה התעופה. לפיכך, ובהתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג, הוצע לו לפנות לקבלת ייעוץ משפטי לפני נקיטת כל הליך נוסף.

5.

בקשת רשות הערעור דנן מכוונת נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עמה המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע המכוונת לעיכוב של תשלום ההוצאות שהוטלו עליו בערכאות הקודמות. לשיטת המבקש, היה על בית המשפט המחוזי להידרש לטענותיו בין שהגיש ערעור בזכות ובין שהגיש בקשת רשות ערעור. לגוף הדברים, המבקש טוען כי לא היה מקום ליתן צו מניעה כנגדו, שכן אין כל סכנה לגרימת נזק או הפרעה למשיבה כתוצאה מפעולותיו בשדה התעופה. המבקש מוסיף וטוען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין סיכויי הערעור היא שגויה אף לגופה. לבסוף, המבקש טוען כי יש להורות על ביטול ההוצאות שנפסקו לחובתו עד כה.

6.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. בדין הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת ערעורו של המבקש, שלא הייתה לו זכות להגישו (ראו: ע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוחי רכב בע"מ , פסקה 5 (8.2.2005); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 253-252 (מהדורה שלישית, 2012)). בנסיבות אלה, ממילא איני נדרשת למכלול הטענות שהועלו בבקשה. דרכו של המבקש פתוחה, אם ירצה בכך, להגיש בקשת רשות ערעור מתאימה לבית המשפט המחוזי. עם זאת יוער, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם לגוף הדברים לא ראיתי ממש בטענותיו של המבקש. לא ראיתי אף מקום לדון בטענותיו של המבקש לעניין ההוצאות שנפסקו לחובתו עד כה, בהתחשב בהוראת סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

7.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.