פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4054/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
הרברט סמואל על הים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מיכל בן
2. ראובן בן בנימין
3. אירית בן
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.5.2020 בע"א 40693-10-19
שניתן על ידי כבוד השופטת א' כהן
בשם המבקשת:
עו"ד טל בננסון,
עו"ד דניאל סלע
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.5.2020 (ע"א 40693-10-19, השופטת א' כהן ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שכוון כלפי פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 15.9.2020 וכלפי החלטתו מיום 3.10.2020 (ת"א 9332-02-19, השופטת ד' ורד ).
2.
מקורה של הבקשה דנן בהסכם הלוואה בסך של 200,000 שקלים שנחתם ביום 11.7.2016 (להלן: הסכם
ההלוואה ) בין המבקשת, שהיא חברה פרטית, לבין המשיבה 1 (להלן: המשיבה ). המשיבה התחייבה להחזיר למבקשת סך של 220,000 שקלים. הוריה, הם המשיבים 3-2, ערבו לכך. כמו כן, המשיבים חתמו על שני שטרי חוב בסכום כולל של 220,000 שקלים (להלן: שטרי
החוב ) – המשיבה כעושת השטר, והוריה כערבים.
3.
הלכה למעשה, המשיבה לא עמדה בתנאי הסכם ההלוואה וזו לא נפרעה במועדה. ביום 5.12.2018 המבקשת הגישה בקשה לביצועם של שטרי החוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו (תיק מס' 504555-12-18). המשיבים הגישו שלוש התנגדויות לביצוע השטר, והדיון בהן אוחד. ביום 13.5.2019 קיבל רשם בית משפט השלום בתל אביב-יפו את ההתנגדויות, ובהתאם נתן למשיבים רשות להתגונן וקבע את התיק לדיון (ת"ט 9332-02-19, הרשם ד' יעקבי ) .
4.
ביום 1.6.2019 ערערה המבקשת על החלטה זו (ע"ר 2946-06-19, השופט העמית מ' סובל ). ביום 15.7.2019 התקיים דיון בערעור, ובסופו הסכימו הצדדים להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית בסכום שעליו יורה בית משפט השלום, בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין (להלן: ההסדר הדיוני ). בהמשך לכך, בפסק הדין שניתן ביום 1.8.2019 נקבע כי סכום זה יעמוד על 150,000 שקלים.
5.
מכאן ואילך המשיבים הגישו מספר בקשות למתן ארכה, והמבקשת מצדה הגישה בקשות למתן פסק דין, מאחר שלא בוצעה ההפקדה הנדרשת. בית משפט השלום נעתר לבקשותיהם של המשיבים להארכת המועד, ובסופו של דבר בהחלטה מיום 11.9.2019 ניתנה "ארכה אחרונה" להפקדה עד ליום 12.9.2019, בהתחשב בכך שהתיק נקבע לדיון ביום 16.9.2019. לאחר שהכספים לא הופקדו, ביום 13.9.2019 המבקשת הגישה בקשה נוספת למתן פסק דין.
6.
ביום 15.9.2020 נתן בית משפט השלום את פסק דינו העומד ביסודו של ההליך הנוכחי. בית משפט השלום דחה את התנגדויותיהם של המשיבים, בקבעו כי חרף הארכות שניתנו לצורך כך הם לא הפקידו את הסכום הנדרש, וזאת בניגוד להתחייבויותיהם בהסדר הדיוני להפקידו בתוך 30 ימים. לנוכח האמור, נקבע כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. בהתאמה, הדיון שנקבע ליום 16.9.2019 בוטל. ביום 16.9.2019 הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק דינו של בית משפט השלום לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בית משפט השלום דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 3.10.2020, בקבעו כי פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד, אלא בעקבות פסק הדין מיום 1.8.2019.
7.
ביום 24.10.2019 הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין שנתן בית משפט השלום, וכן על ההחלטה שניתנה בעקבותיו. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בקבעו כי פסק הדין ניתן יומיים בלבד לאחר שהוגשה הבקשה לתתו מבלי שהתקבלה תגובת המשיבים לה. עוד נקבע כי חרף מחדלם של המשיבים לא היה מקום ליתן את פסק הדין האמור מבלי שקיבלו את יומם בבית המשפט לאחר מתן הרשות להתגונן. כן נקבע, כי מכל מקום היה על בית משפט השלום להיענות לבקשה לבטל את פסק הדין.
8.
בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתעלמו מהתנהלותם של המשיבים ביחס למועדים שנקבעו להפקדת הכספים. כן נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי אינה תואמת את הדין בכל הנוגע לביטולו של פסק דין, ובפועל פוגעת בוודאות המשפטית ובסופיות הדיון.
9.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת
אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. עניינה של המבקשת אינו מעורר כל היבט עקרוני ואף לא התרשמתי כי נגרם לה עיוות דין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב על היבטים דיוניים הנטועים היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ועל כן לא מצאתי טעם להתערב בו.
10.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ז' באב התש"ף (28.7.2020).
ש ו פ ט ת